הברכה תוסיף שמחה[1]
וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל ה' אֱלֹקיךָ (דברים כ"ח ב')
הרב יהודה ליב רוזנר הי"ד
מבאר הרב יהודה סגל רוזנר[2] זצ"ל הי"ד בספרו אמרי יהודה וזלה"ק:
וצריך להבין מה הוא 'והשיגוך' וכי בורח אדם מן הברכות? ויש לפרש כי ידוע שאין אדם מת וחצי תאותו בידו, כי מי שיש לו מנה רוצה מאתים (קהלת רבה א' י"ג) אם כן ע"י הברכה שיש לו יותר ע"י כך מתאוה עוד יותר ונתרחק עוד יותר מהברכה, שאין הברכה משיגו, אבל זה אינו רק אצל ברכה טבעית, לא כן היא בִּרְכַּ֣ת ה' הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא־יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ (משלי י' כ"ב), והרצון בברכת ה' היות הברכה ממקור הטוב על כן עושה רק טוב ולא שתגרום להאדם שעל ידו יחסר לו עוד יותר…
[ובהמשך דבריו ביאר בדרך אחרת ובכך פירש גם מההפטרה] …ונ"ל לפעמים ע"י הברכות שמקבל על ידם עוד נתרחק מהברכות כגון שעל ידי שיעזרהו ה' בממון, ע"י כן לא יתנהגו ח"ו ב"ב [בני ביתו] כראוי ויהיה חלילה עֹ֛שֶׁר שָׁמ֥וּר לִבְעָלָ֖יו לְרָעָתֽוֹ (קהלת ה' י"ב). על כן אמר הכתוב וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וגם, וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ שישיגו אותך ולא תתרחק על ידם מהם.
וזה כוונת הכתוב (ישעיהו ס' א') ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ [וּכְב֥וֹד ה' עָלַ֥יִךְ זָרָֽח], היינו כשיבוא לך האור שהוא הרמז להטובות היפך החושך המורה על הגלות שדומה ללילה, אז תאיר האור שיוסיף לך אורה בכל…
לימוד שיעורי תורה וכבוד מלמדיה הנלמד מהביכורים
וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ה' אֱלֹקיךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם (כ"ו ב')
בספר צבא רב להרב אליעזר סג"ל רוזנברג[3] זצ"ל הי"ד כתב בפרשתנו וזלה"ק:
ופירש רש"י ז"ל מראשית ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבים בביכורים, אלא שבעת המינין בלבד, נאמר כאן 'ארץ' ונאמר להלן 'ארץ חטה ושעורה כו', מה להלן משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, אף כאן שבח ארץ ישראל שהן שבעת מינין, ע"כ.
והקשה הרא"ם למה לו לדרוש מ'ראשית' ולא כל ראשית, הרי איכא גזירה שוה 'ארץ' 'ארץ', שאינו מחוייב להביא רק משבעת המינין.
ויש לומר דבאמת יש להבין למה מביאין ביכורים רק מפירות ארץ ישראל משבעת המינים, ועוד למה נותנים הביכורים לכהן דוקא.
ויש לומר דאיתא במסכת ברכות (מ"א ע"א) אמר רבי חנן, כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר[4], חיטה דתנן וכו'. דהפירות שבעת המינים ע"י שרואה אותם הוא נזכר בכל ההלכות והשיעורים שלומדים מפירות אלו, ולכן דוקא מפירות ארץ ישראל דרק אוירא דארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנ"ח ע"ב), ויכול ע"י ראיית הפירות ללמוד כל ההלכות שנלמדות מזה הפרי, ולכן נותנין הביכורים להכהן דוקא דכתיב (מלאכי ב' ז') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, דבשעה שנותן הפירות להכהן הוא לומד ממנו ההלכות והדינים שלומדים מפירות אלו.
והנה התורה נקראת 'ראשית' וזה שאמר הפסוק ולקחת מראשית כל פרי וגו', דע"י שיקח הפירות משבעת המינים, בזה יקח ג"כ התורה הנלמדת מפירות אלו, ובזה מיושב קושיית הרא"ם, דאיה"נ [דאי הכי נמי] ההלכה שמביאים ביכורים רק משבעת המינים זה לומדים מהגזירה שוה ארץ ארץ, אבל הטעם למה באמת מביאים רק משבעת המינים זה לומדים מ'ראשית' ולא כל 'ראשית', כלומר, ד'ראשית' היא התורה, ולכן מביאים ביכורים רק מחלק הפירות ולא מכולם, משום שרק מפירות אלו יש ללמוד ההלכות שלומדים מפירות אלו, ורק פירות אלו יש להם שייכות להתורה, לבראשית.
ורק מפירות אלו יקח מוסר ללמוד תורה, וזה מה שאיתא במדרש תנחומא (ראה י"א) ושמחת בכל הטוב וגו', ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, שעיקר תכלית הבאת הביכורים הוא לימוד התורה, וזה מה שאמרו חז"ל (כתובות ק"ה ע"ב) כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים, שכל תכלית הבאת הביכורים הוא לימוד התורה, ואם אין קמח אין תורה, ולכן ע"י שמחזיק ידי תלמיד חכם בהבאת דורון, ע"י זה יכול ללמוד ממנו תורה, וזהו כוונת מצות ביכורים. עכ"ל הרב אליעזר סג"ל רוזנברג הי"ד.
שלימות עם ישראל במצוות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו
יְקִֽימְךָ֨ ה' לוֹ֙ לְעַ֣ם קָד֔וֹשׁ כַּאֲשֶׁ֖ר נִֽשְׁבַּֽע־לָ֑ךְ כִּ֣י תִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֹת֙ ה' אֱלֹקיךָ וְהָלַכְתָּ֖ בִּדְרָכָֽיו. וְרָאוּ֙ כָּל עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם ה' נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ (כ"ח ט'-י')
הרב שמעון סופר מערלוי[5] זצוק"ל הי"ד כותב בספרו שיר מעון בפרשתנו וזלה"ק:
י"ל [יש לפרש] אם רואים איש מדקדק מאוד במצוות אבל איננו בעל חסד ורחמים לנגד חבירו, ובפרט אם כל האומה מדקדקים מאוד בין אדם למקום, אבל לחבריהם בין אדם לחבירו אינם טובים, אז מבזים אותם מאוד ומחללים ה' באומרם, המה עם קדוש, כמה גרועים ושפלים המה במדותיהם! כי המדות הטובות השכל האנושי מחייבם, אבל אם אדרבה גם במדות האנושי ברחמים ובחסד המה ביתר שאת, אזי הם לשבח ולתפארת, עליהם נאמר [ישעיהו מ"ט ג'] ישראל אשר בך אתפאר, ומהללים ומשבחים אותם.
וזה יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך, היינו כי תשמור את מצוות ה' אלקיך בין אדם למקום, שמור בשמירה מעולה, והלכת בדרכיו, כמו שדרשו חז"ל ( שבת קל"ג ע"ב) מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא רחום אף אתה רחום, והיינו בין אדם לחבירו, אז וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. עכ"ל הרב שמעון סופר זצוק"ל הי"ד.
הברכה – לעשות רצון אביך שבשמים
וּנְתָֽנְךָ֨ ה' לְרֹאשׁ֙ וְלֹ֣א לְזָנָ֔ב … (דברים כ"ח י"ג)
הרב שלמה זלמן אהרנרייך הי"ד
בספר אגרת הטיול לרבי חיים אחי המהר"ל כותב ב'חלק הרמז' באות ק' וזלה"ק:
קל לרא"ש נוטריקון ל'עשות ר'צון א'ביך ש'בשמים.
ובטיול בפרדס לרב שלמה זלמן עהרנרייך[6] זצ"ל הי"ד פירש דבריו:
'קל לראש' הוא מאמר רבי ישמעאל בפרק ג' דאבות (משנה י"ב) הוי קל לראש ונח לתשחורת, ובפרק ה' (משנה כ') וקל כנשר לעשות רצון אביך שבשמים. [ע"כ מאבות]
ועפ"י דברי רבינו [רבי חיים] אמרתי לפרש מה שכתוב בפרשת כי תבוא וּנְתָֽנְךָ֨ ה' לְרֹאשׁ֙ וְלֹ֣א לְזָנָ֔ב והוא עפ"י מה דאיתא בשבת (ק"ד ע"א) אמר ריש לקיש מה דכתיב (משלי ג' ל"ד) אִם לַלֵּצִ֥ים הֽוּא יָלִ֑יץ ולעניים [וְ֝לַעֲנָוִ֗ים] יִתֶּן חֵֽן, בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין לו, ופירש רש"י ומכינים לו פתח, הוא יליץ מעצמו ולא יסייעוהו ולא ימנעוהו, ועיין בשל"ה הקדוש הלכות תשובה (מסכת יומא אות קנ"ה מכון יד רמה) וזה ונתנך ה' לראש כלומר ל'עשות ר'צון א'ביך ש'בשמים יסייע אותך ה' ונתנך…
ויש לומר גם בלא הנוטריקון, דהנה דוד המלך ע"ה אמר בתהלים (קל"ט ה') אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם צַרְתָּ֑נִי ואמרו חז"ל בסנהדרין (ל"ח ע"א) אחור למעשה בראשית וקדם למעשה בראשית, זכה הוא קודם למעשה בראשית, לא זכה יתוש קדמך[7]. ואם כן אם האדם עושה רצונו של מקום נקרא 'ראש' דהוא קודם לכל היצורים, ואם אין עושה רצונו של מקום הוא 'זנב' דהיינו אחרון למעשה בראשית, וזה 'ונתנך ה' לראש' רצונו לומר להיות ראש וראשון למעשה בראשית, דהיינו לעשות רצונו של מקום יסייע לך ה' יתברך, אבל לא לזנב להיות אחרון למעשה בראשית לא יסייע לך אלא 'פותחין'…עכ"ל הרב שלמה זלמן עהרנרייך זצ"ל הי"ד.
כשהמכה מחוץ לגדר הטבע ההתחזקות והישועה גם מעל לטבע
לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֙נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ ה' אֱלֹקי עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי. הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ
רבי קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד
אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל (דברים כ"ו י"ד-ט"ו)
האדמו"ר מפיאסצנה הרב קלונמוס קלמיש שפירא זצוק"ל הי"ד בספר המיוחד אש קודש[8] כותב במאמריו לשנת ת"ש בפרשתנו. תחילת דבריו מביא גמרא (סנהדרין נ"ט ע"ב):
דתניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: חבל על שָמַש גדול שאבד מן העולם, שאלמלא (לא) נתקלל נחש, כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני נחשים טובים, אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלבונים [רש"י: שם אבן טוב] טובים ואבנים טובות ומרגליות [ע"כ הגמרא]
…למה דוקא הנחש שממנו כל הרעה יצאה היה שליח כל כך טוב לישראל, ולמה אין טובה כזו יוצאת מן שאר בהמות וחיות, ואם מפני שכשנתקלל הנחש גם הם נתקללו עמו, א"כ על כל פנים למה לא אמרה הגמרא אלמלא נתקלל הנחש היו כל הבהמות וחיות מביאות לנו אבנים טובות ומרגליות, רק על הנחש דוקא אמרה.
ואפשר כי איתא בירושלמי (פאה פ"א ה"א) אומרים לנחש וכו' מה הנייה יש לך שאתה נושך? אריה טורף ואוכל, זאב טורף ואוכל, את מה הנייה יש לך? א"ל [אמר להם] וכו' אילולי איתאמר לי מן שמיא נכית [נשוך], לא הוינא נכית, עכ"ל.
זאת אומרת שכל החיות טורפות לצורך עצמן והנאתן, מה שאין כן הנחש אינו עושה לצורך עצמו והנאתו, ורמז הוא זה שמי שאינו מכוון במעשיו לעצמו ע"כ טובה גדולה יכולה לצאת ממנו, ורק הקללה שנתקלל היא המניעה, אבל אלמלא נתקלל גם אבנים טובות ומרגליות היה מביא לישראל.
עוד אפשר כי כי כשה' נפרע ע"י חיה טורפת שדרכה לאכול בשר, וה' סיבב רק שלא תאכל בשר בהמה וחיה רק את האדם ח"ו, אז הדין שמים בדרך הטבע נתלבש, כי כל בעל חי טבעו לאכול ולבקש צרכיו, מה שאין כן כשנפרע ע"י נחש, היא התגלות הדין כמו שהוא בלא התלבשות בדרך הטבע, כי אינו מבקש אז לאכול ואין לו הנאה מזה ורק דין כמו שהוא הוא, וזה שאומרת הגמרא כיוון שרואין בנחש לאחר שנתקלל התגלות הדין בלא התלבשות, יודעין מזה שאלמלא נתקלל גם הטובה שהיתה ממנו, טובה גדולה שלא כדרך הטבע היתה יוצאת לנו ממנו. ולפי זה כשרואים שח"ו מענים אותנו ומייסרים בענינים שלהמענה ומייסר אין שום טובה יוצאת מהם, ורק לענה [לענות] אותנו, שהיא התגלות הדין בלא התלבשות בדרך הטבע, אז יודעים מזה שכאשר נשוב ונתפלל לה' אז גם יושיע ה' לנו בישועה בהתגלות שלא בדרך הטבע.
ואפשר שזה רמז הפסוקים שאמר משה רבינו (שמות ה' כ"ב-כ"ג) לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי. וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה…כי נודע שהנהגת משה רבינו היתה ניסים בלא התלבשות הטבע, מים מלמטה ולחם מלמעלה כו', לכן כשראה משה רבינו שאחר שהוא היה השליח לפרעה לגאול את ישראל, גזר עליהם גזרה שלא היה לו שום צורך בה, תבן לא ינתן לעם הזה, חשב שכיוון שהוא משה רבינו השליח והנהגתו בלא התלבשות הטבע, והישועה אשר תבוא על ידו ג"כ שלא בהתלבשות תהיה, לכן הגזירות והצרות אשר קודמות לה ג"כ שלא בהתלבשות הן, ואמר להקב"ה למה הרעותה וכו' הרע לעם הזה, רק רעה להם אף שלא יגיע לו שום צורך מזה, והן שתבוא אח"כ ישועה גדולה שלא בהתלבשות, אבל האם יש כח לישראל לסבול צרות כאלו?! וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם [וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ (שמות ו' א')] … לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י ה' [שם ו' ו'] שמעתה יתחיל דין גמור שלא בהתלבשות למצרים ולשונאי ישראל, ולישראל יתגלה הוי"ה ורחמים וחסדים שלא בהתלבשות[9].
[כעת עובר מתוך מצב הדחק האיום בו נאמרו ונכתבו הדברים בעצומם של ימי השואה]
והוא גם היכולת של איש הישראלי לחזק עצמו בצרות איומות כאלו, הצרות הן שלא בהתלבשות הטבע, דין שלא כדרך הטבע, וגם ההתחזקות היא שלא בדרך הטבע, כי בדרך הטבע אי אפשר להבין איך אפשר להתחזק, לכן ההתחזקות גם מועלת להפוך את הדין לרחמים, כי היא התגלות למעלה מן ההתלבשות. וזה רמז הפסוקים לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וכו' וְלֹא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת, ואעפ"י שח"ו היו הסיבות הללו, אונן, למת, ר"ל [רחמנא ליצלן]. מכל מקום עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי, ופירש רש"י [עפ"י מעשר שני ה' י"ב] 'שמחתי ושימחתי בו', אף שבדרך הטבע אי אפשר להבין איך יכולתי להתחזק ועוד לשמוח. ואפשר מרמז גם לזה כשראו שאר אנשים שגם בצרות כל כך גדולות מתחזק, התחזקו גם הם מקל וחומר בצרותיהם שלא היו כל כך מרים כמו אלו שלי, וזה שמחתי ובזה שימחתי, לכן הַשְׁקִיפָה֩ [מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם] וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל ואמרו חז"ל [שמות רבה מ"א א'] שבכל מקום השקפה היא לרעה וכאן נתהפכה לטובה, שההתחזקות בעצמה תפעל להפוך מרעה לטובה ולברך את עמך ישראל, וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל. עכ"ל האדמו"ר מפיאסצנה זצ"ל הי"ד.
לקראת יום הילולא ה'חפץ חיים' זיע"א (כ"ד באלול)
מדבריו וכתביו של הרב משה בצלאל אלתר[10] זצ"ל הי"ד (בנו של השפת אמת) מהספר שם ושארית (חלק האגרות עמ' ע"ו):
רבי משה בצלאל אלטר הי"ד
…הלא כמו שאסור לדבר לה"ר כך אסור לקבל, ואני תהלה לאל לא אדע כלל מתאוה זו, השכחת דברי חובות הלבבות (שער הכניעה פרק ז') כשמדברים על אחר נוטלין דברים טובים של המדבר ונותנים להמדובר, ודברים רעים של המדובר מתדבקים ח"ו להמדבר, ומה לך ולצרה הזאת? והוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום (אבות א' י"ב)
וטוב ללמוד הספר של בעל משנה ברורה, דומה ששמו 'שמירת הלשון', ואם אין בשם הספר, תכתבו לי ואראה ואשלח לכם, כי הוא מבאר היטב פרטי האיסור הגדול הזה, ואותיות מחכימות ומועילות[11]. עכ"ל.
כידוע ומובן דיבור לה"ר נובע מחוסר אהבת ישראל וכך כתב הרב משה בצלאל באגרת אחרת: ויש לי עגמת נפש מסגנון מכתביך, שמוכח מתוכם שיש לך שנאה על כמה אנשים, שיש לאו מפורש 'לא תשנא את אחיך בלבבך' ומצות עשה 'ואהבת לרעך כמוך' ובודאי לא נאמר זה על אנשים ידידים ביניהם, על זה לא הוצרך התורה לצאת ולהזהיר, רק בכהאי גוונא שהיצר הרע דורש מהאדם שישנא לחברו, אז הזמן לקיים 'ואהבת' וממילא כמים הפנים (משלי כ"ז י"ט) ונדחה השנאה מהאחר ונעשים אוהבים. ואתה אשר תמיד היית איש אוהב לבריות ולא ידעת כלל לצער שום איש, ואתה בארץ ישראל המחכמת, וצריכין להטהר מהמידות הרעות מידי יום ביום יותר ויותר…
השמחה – יסוד בעבודת ה'
ונחתום בענין שמחה, שהרי בפרשתנו נאמר בתוך התוכחה הנוראה: תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת ה' אֱלֹקיךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל (דברים כ"ה מ"ז)
בספר שם ושארית הנ"ל כתב הרב משה בצלאל זצ"ל הי"ד במכתב (שער אגרות עמ' ע"ט):
ראיתי מכתב ממך בו תאמר שיש לך עגמת נפש מכל צד…והנך במקום 'משוש כל הארץ' (תהלים מ"ח ג') למה לא תעמוד על נפשך בלי להכנס בנפשך דאגה ועגמת נפש, שאין בו שום תועלת רק מזיק ומקלקל…חזק ואמץ רק להיות בשמחה ושלא להעצב. וכתב בשפת אמת (ראה תרל"ה ד"ה במדרש) כפי שהאדם מחזק את עצמו שהדבר של עגמת נפש לא יעציב ויערבב אותו, כן עובר ומסלק העגמת נפש מממנו…
והנה גיסי…כתבו שלקחת הדבר על לבך, ותעגם נפשך מזה, אתמהה עליך כי אוירא דארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנ"ח ע"ב) ומה יתרון בעגמת נפש ממה שעבר, וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד… עכ"ל הרב משה בצלאל אלתר הי"ד.
'עמק' התמרים – הגביה קומתם
וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֤ה הֵבֵ֙אתִי֙ אֶת־רֵאשִׁית֙ פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֔ה (דברים כ"ו י')
הרב חיים אפרים באלאיטי הי"ד
מפרש הרב חיים אפרים באלאיטי זצ"ל הי"ד בספרו אשל חיים בפרשתנו וזלה"ק:
צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה (תהלים צ"ב י"ג) שמעתי לפרש מפי אדמו"ר הגאון הצדיק…הרב שמואל גינז ז"ל אב"ד ק"ק אבראהאם, עפ"י מה שאמרו במשנה ביכורים (א' י') דביכורים מביאים מפירות שבהרים ומתמרות שבעמקים, שהתמרים הם היפך שאר פירות, שהתמרים שבעמקים הם יותר מלאים דבש, הילכך מביאים ביכורים מתמרות שבעמקים ולא משל הרים, כן פירש רבינו עובדיה שם.
וזה שרמז לנו המלך החסיד – צדיק כתמר יפרח, רוצה לומר אם יפרח בעמק במדת ענוה אשר תלבישהו, אזי כארז בלבנון ישגא – יתגדל ויתעלה מעלה מעלה כקומת הארז אשר בלבנון. עכ"ל הרב באשל חיים.
רמזים מהפרשה למועדי תשרי
וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֔יתָ לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקיךָ. וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב (דברים כ"ו י'-י"א)
הרב אריה צבי פרומר הי"ד
בספר ארץ צבי לתורה שנלקט מתורתו של הרב אריה צבי פרומר זצ"ל הי"ד בפרשתנו כתב וזלה"ק:
נראה דזה רמז על ראש השנה, יום הכפורים וסוכות, כי הם ג"כ 'ביכורים' מן השנה:
ראשית – זו ראשית השנה, ראש השנה.
[והתשחוית] – יום הכפורים בבחינת והשתחוית לפני ה' אלקיך, כי אז עיקר העבודה הוא ההכנעה וביטול וימי פחד ודין, וגם היא לפני ה' אלקיך, כי בראש השנה תנן (ט"ז ע"א) כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. וביום הכפורים כתוב (ויקרא ט"ז ל') לפני ה' תטהרו, ובכל עשרת ימי תשובה בכלל כתוב (ישעיהו נ"ה ו') דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב (ר"ה י"ח ע"א), כי ישראל אז קרובים לה' יתברך, והוא בגדר והשתחוית לפני ה' אלקיך.
אח"כ סוכות הוא ושמחת בכל הטוב, כי סוכות זמן שמחתנו[12]
ונראה לפי מה שאדם זוכה להכנעה וביטול בראש השנה ויום הכפורים, ומקיים ביה והשתחוית לפני ה' אלקיך, לפיהו זוכה אח"כ בסוכות אל וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אשר נתן לך ה' אלקיך.
וזה פירוש: והיית אך שמח, 'אך' מיעוט הוא, להורות כי עיקר השמחה היא לפי מה שמיעט עצמו בראש השנה ויום הכפורים, ואם מיעט עצמו יותר, זוכה אח"כ לשמחה יותר. זכר לדבר 'אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות' עכ"ל הרב אריה צבי פרומר זצ"ל הי"ד.
לימי הסליחות הבעל"ט
משל העשיר והעני המתכננים נסיעתם ברכבת
המשל: שני אנשים קונים כרטיס נסיעה, עשיר ועני. ישנו חילוק ביינהם, העשיר כאשר צריך להגיע ליעד מסויים שתחנות רבות בדרך, קונה מראש כרטיס נסיעה עד
הרב יצחק אלחנן ולדשין הי"ד
למקום היעד ומשלם עליו תשלום מלא. העני, שאין לו כסף, קונה כרטיס לנסיעה לתחנה הקרובה, בה ירד, יאסוף כסף מאנשים בו יקנה כרטיס על מנת שיוכל להמשיך נסיעתו עד מקום שבו ירד ושוב חוזר חלילה עד שיגיע ליעדו. אך אם ירד בתחנה בה אנשים מתי מספר או מרוחקת מישוב וכלל אין בה אנשים, עלול ל'התקע' לגמרי בדרכו.
הנמשל: 'קבלות' של 'עשיר' ו'עני' ברוחניות –
ה'עשיר' בבחירה מקבל עליו קבלה למשך השנה כולה להזהר בדברים בהם צריך להזהר או להיות זריז לתקן דברים הצריכים תיקון. אך ה'עני' ברוחניות שאין לו את האומץ לקבל קבלה כל כך ארוכה, מקבל על עצמו עד שלשה חודשים או חודש לאחר יום כיפור, כאשר תסתיים תקופה זו, נשאר בלי 'קבלה' כי אז אין תקופה של תשובה שיוכל לקבל על עצמו משהו, כמשל התחנה הריקה שהובאה לעיל.
לכן צריכים להתפלל על רגש והתעוררות חזקה שנוכל לקבל על עצמנו קבלות למשך זמן ארוך כדי שיתקיימו עד לשנה שלאחרי זאת הנכנסת. ותפילה זו נכללת במילים: אל תשליכנו מלפניך, ורוח קדשך אל תקח ממנו' – שתתן לנו את האריכות והרגש לקבלה ארוכה.
עפ"י הרב יצחק אלחנן ולדשיין זצ"ל הי"ד תלמיד ר' יוס'ל מנובהרדוק (מדריגת האדם) בספר תורת יצחק מאמרי אלול וימים נוראים מאמר צ"ב.
<><><><><>
בשולי דבריו המקודשים, ויה"ר שלא אומר דבר שאינו נכון: יש וידריכו שאם מחשבה של קבלה לטווח ארוך של שנה עלול להפיל אדם ליאוש ולא יעשה – יקבל על עצמו דבר, יתכן שההדרכה אליו תהיה, אכן לקבל קבלה לטווח שיודע שיוכל לעמוד בו, גם במאמץ, אך יוכל!! ומשיצליח ימשיך בקבלתו ועלייתו מעלה מעלה.
חס ושלום אין כוונתי לחלוק על בעל המימרא המקודש, אלא רק לחזק ולהועיל ובעיקר לעצמי, המלקט.
נלקט ונערך בחסד ה' יתברך ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 0526514000 Ybarkai6@gmail.com
[1] הכנת הגליון והלמוד בו לקיים מצות בוראי יתברך. לעילוי נשמות הורי היקרים אודים מוצלים מאש אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל, אמי חוה בת יהודה ז"ל. חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה) ז"ל אשתו זהבה בת אליהו ז"ל, בנם משה יצחק. יהודה הי"ד בן הרב מרדכי יבלחטו"א (דימנטמן) פייגא סוֹסֶה בת ר' יעקב זאב ז"ל היא ובעלה הרב יחזקאל ב"ר אפרים שמואל (ריבל) אודים מוצלים מאש נפטרו ללא זש"ק. הרב חיים קלמן ב"ר נתן נטע שלנגר זצ"ל נפטר ללא זש"ק.
לרפואת מנחם אלתר בן רבקה, יעקב בן גלדיס כתון בתושח"י.
לעילוי נשמות הנרצחים במסע הרצח בצומת רמות בירושלים בט"ו באלול תשפ"ה, ביניהם תושב ישובנו בתל ציון יע"א, הרב לוי יצחק פש הי"ד בן ר' שלמה יבלחטו"א, ה' אלקינו נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך. ולרפואת הפצועים בתושח"י.
תחילת הכנת הגליון [מהדורה ראשונה] בי"ז באלול. ביום זה בשנת תרצ"ט היה עש"ק פרשת כי תבוא, פרצה מלחמת העולם השניה שהיא למעשה היתה תחילת החרבת היהדות ועולם התורה כפי שחשב העמלק הגרמני ימ"ש, כל מערך גליונות אלו נוצר כהדלקת נרות נשמה. חתימתו ביום כ' באלול יום היארצייט של הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל שבחסד ה' יצא לפני עלות הלהבות ולא היה באירופה באותה תקופה, אשתו ורוב משפחתו נספו, הוא הקים את ישיבת פוניבז' שבה ראה הנצחת העולם הישיבתי שנחרב באירופה. תולדות חייו המרתקים ומיוחדים ניתן לקרוא בשלשת כרכי הרב מפוניבז' אהרן סורסקי בני ברק.
[2] הרב יהודה סגל רוזנר (תרל"ד-ו' בסיון שבועות תש"ד) בצעירותו למד אצל אביו הרב מאיר יששכר בער, ואח"כ אצל הרב שמחה בונם סופר ה'שבט סופר' נכדו של החת"ם סופר. כבר בילדותו כשלא הבין סוגיה על בוריה כרצונו הטהור, היה בוכה ומתחנן ומבקש מה' שיאיר עיניו במאור תורתו. היה מברר הלכה ביסודיות עד שהיתה מחוורת כשמלה. בהקדמת ספרו אמרי יהודה סוגיות כתב על החיוב 'ללמוד ההלכות הקבועות וקיימי משרשן. הגם שא"א ללמוד כל הלכה והלכה ממקורה, עכ"פ ההלכות אשר המה שרש ענינים צריך לידע מקורה וסברתה והסברתה, כי לולא זאת כמעט כל הלכה והלכה היא אצל אדם כמו גזירת הכתוב, וא"א לו ליתן מועצות ודעת בשום ענין חדש אשר אינו מפורש כ"כ, איך ידמנו ואיך ומהיכן ילמדנו, ותורה עניה במקום אחד ועשירה במקום אחר וכו', עכ"ל. הקדמה ארוכה ומופלאה
לבסוף נתמנה לרבנות בסקעלהיד שבהונגריה שם הקים ישיבה ובה העמיד תלמידים גדולים בתורה ויראה, ביניהם הרב אברהם יצחק קאהן זצ"ל לימים אדמו"ר תולדות אהרן בירושלים. הרב יהודה זאב ליבוביץ זצ"ל דמות פלאית שסמוך לראש השנה בכ"ז באלול יום הסתלקותו. עבר את מדורת האש של השואה ולא זכה לזש"ק.
[3] הרב אליעזר סג"ל רוזנברג (תר"ן לערך – חול המועד סוכות י"ח בתשרי תש"ה)
בצעירותו למד אצל הרב דוד גרינוולד (קרן לדוד, אחיו של הרב משה גרינוולד מגדולי פוסקי הונגריה 'ערוגת הבושם')
הרב אליעזר רוזנברג התחתן עם מרת ריזל בת ר' יוסף סראדי, ראש החברה קדישא מקאשוי ומראשי הקהילה שם, שהיה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה שם. לאחר נישואיהם התגורר ר' אליעזר וריזל בפרשבורג, על מנת להתגורר בסמוך לאמו של ר' אליעזר, שהתאלמנה בשנת תרע"ט. כעבור זמן קצר החל הרב אליעזר לעבוד כמזכיר הקהילה בעיר, וניהל את הפעולות הקהילתיות, ארגן שיעורים ודרשות ודאג לחלוקת סיוע לנזקקים במיוחד לקראת החגים. בנוסף לכך הוא כיהן כמנהל תלמוד התורה בפרשבורג. היה תלמיד חכם הבקי בש"ס, במדרשי חז"ל ובמקצועות רבים בתורה. למרות שהיה טרוד בפרנסת ביתו ובצורכי ציבור, הוא היה שוקד על לימוד התורה משעות הבוקר המוקדמות בעיון גדול במשך שעות ארוכות, כשהוא עושה תורתו קבע ומלאכתו ארעי. הוא נהג להתפלל בהתלהבות ובדביקות. הוא כתב בפנקס קטן את חידושי תורתו בהלכה ובאגדה, השווים לכל נפש. על מנת להציל את כתביו הוא שלח אותם לבנו בנייטרא, אך בדרך הם אבדו.
במהלך שנות מלחמת העולם השנייה, הגביר הרב אליעזר את שקידתו בתורה, התפלל בתחנונים לבורא עולם על מפלת הרשע ותקומת ישראל, ורמז על כך בחידושים שרשם בפנקסו. בנו, ר' יוסף, דאג לשלוח לאביו, הרב אליעזר, ככרות לחם מנייטרא לפרשבורג, כשהם מוסלקים בכריכות של ספרים, כי גם בתקופה זו הקפיד הרב אליעזר לאכול רק פת ישראל.
וכך מתואר כי בדרכו לאושויץ ברכבת ביום טוב הראשון של סוכות, במהלך מסעו ברכבת, התפלל הרב אליעזר רוזנברג את ההלל בקול גדול ובשאגה. באמצע הדרך אמר שהוא מרגיש שבנו, יוס'ל, ישאר בין החיים.
משמונת ילדיו שרדו שנים את השואה, בנו יוסף ובתו צביה, הם אשר המשיכו את שושלת הקודש של הוריהם. הרב ואשתו נספו באותו יום (י"ח בתשרי חוהמ"ס תש"ה). נכדיו הוציאו לאור עולם לאחר השואה את הספר צבא רב שהוא ר"ת שמו: אליעזר בן צבי רוזנברג. נדפס מונסי ארה"ב תשע"א. התולדות נערכו עפ"י אתר 'תורתך לא שכחתי'
[4] ברכות (מ"א ע"א-ע"ב) זלה"ק:
דאמר רבי חנן: כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר. חטה – דתנן: הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו – הוא והן טמאין מיד; היה לבוש כליו, וסנדליו ברגליו, וטבעותיו באצבעותיו – הוא טמא מיד, והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס, פת חטין ולא פת שעורין, מיסב ואוכלן בלפתן. שעורה – דתנן: עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באהל. גפן – כדי רביעית יין לנזיר. תאנה – כגרוגרת להוצאת שבת. רימון – כדתנן: כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים. ארץ זית שמן – אמר רבי יוסי ברבי חנינא: ארץ שכל שיעוריה כזיתים. כל שיעוריה סלקא דעתך? והא איכא הנך דאמרן! אלא: ארץ שרוב שיעוריה כזיתים. דבש – ככותבת הגסה ביום הכפורים, עכ"ל הגמרא.
[5] הרב שמעון סופר (כ"ח באייר תר"י-כ"א בסיון תש"ד) נכדו של החתם סופר, בנו של רבי אברהם שמואל בנימין הכתב סופר שמילא מקום אביו. שימש ברבנות בערלוי במשך ששים וארבע שנים. ערך מכתבי סבו את הספר הידוע על התורה 'תורת משה', שעבר כמה מהדורות. בענותנותו הגדולה כאשר הדפיס את ספרו שלו שו"ת התעוררות תשובה בראש כל עמוד בספר כתב: 'אין לסמוך על הוראה זו כלל, עיין בהקדמה'. כמו"כ את חידושי התורה שלו על החומש שיבץ בתוך ספרו של סבו תורת משה, אך כל מאמר חתם בסיומו 'ש"מ' שיר מעון.
במהדורה החמישית של 'תורת משה' (ירושלים תש"נ) לראשונה הדפיסו את חידושיו בקונטרס בפני עצמו, לאחר הדפסת התורת משה, בתשפ"א נדפסה מהדורה מפוארת ביותר ע"י מכון חת"ם סופר ובנוסף למהדורה המשולבת, הוא נדפס כספר בפני עצמו.
משמעותו של השם 'שיר מעון' מוסברת בפתיחת חלק זה במהדורה הנוכחית כי שיר מעון רמוז שמו שמעון ועוד צירוף התיבות שיר מעון יסודו עפ"י הגמרא (חגיגה י"ב ע"ב) דקאמר ר"ל דאיכא שבעה רקיעים ושם אחד מהם מעון ומפרש מעון שבו כתות של מלאכי השרת אומרים שירה בלילה ומחשות ביום מפני כבודן של ישראל.
כמו כן נודע במעלת תפלתו המיוחדת שנבעה מעמקי הלב. אחיינו ה'דעת סופר' רבי עקיבא סופר היה אומר: די היה לשמוע מדודי הרב מערלוי ברכת 'שהכל נהיה בדברו' כדי להתעורר בתשובה. נכדו הרב יוחנן מערלוי (שנסתלק לעולמו בירושלים בשנת תשע"ו) אמר: …כל תיבה ותיבה מהתפלה מתחלתה ועד סופה היה מבטא בנעימה קדושה ובנגון מיוחד, וכל מי שהיה נוכח שם, היה מרגיש שק"ז [קדושת זקני] עומד לפני בוראו באימה וביראה…איה המלים לתאר את קריאת 'שמע ישראל' שאז היה מגיע להתפשטות הגשמיות ממש…(נערך עפ"י הספר פליטת בית סופריהם, תש"פ).
[6] הרב שלמה זלמן עהרנרייך זצ"ל הי"ד, רב של קהילת שאמלויא בהונגריה. כתב ספרים ביניהם שו"ת לחם שלמה, אבן שלמה עה"ת ועוד. לעיניו שרפו הגרמנים ימ"ש חבור גדול ומקיף בכת"י על מסכת אבות שעמל עליו במשך כ"ה שנים, וכן שני חלקים מכת"י של חבורו טיול בפרדס, לקוט נפלא בסדר א"ב של דברי דרוש.
הספר טיול בפרדס סביב 'אגרת הטיול' (לרב חיים אחי המהר"ל) ניצל, ונדפס לראשונה בירושלים ע"י בנו הרב שלמה זלמן בתשי"ז. בתשע"ו נדפס מחדש בברוקלין ע"י נכדו יחד עם שני כרכים של טיול בפרדס שנותרו מהשריפה הגדולה ונדפסו לראשונה בתרצ"ט. המחבר עלה בסערה השמיימה בימי השואה בסיוון תש"ד, עם בני קהלתו.
[7] בהערות המהדיר נכד המחבר הרב שלמה זלמן עהרנרייך שליט"א (ברוקלין תשע"ה) כותב כי למעשה המחבר כאן קיצר בדבריו אך הם נסמכים על שלשה מאמרי חז"ל. בסנהדרין שציין בעצמו אמרו חז"ל: ת"ר אדם נברא בערב שבת כו' שאם תזוח דעתו עליו אומר לו יתוש קדמך במעשה בראשית. בברכות (ס"א ע"א) אחור וקדם צרתני, כדרבי אמי דאמר רבי אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות. ובתנחומא ישן (מהדורת בובר) פרשת תזריע (סימן ב') לפיכך הוא אומר אחור וקדם צרתני, אחור למעשה יום ששי וקודם למעשה יום ראשון.
[8] הספר אש קודש הינו לקט דרשות אותן דרש האדמו"ר בעיצומם של ימי הבלהות בתקופת השואה בשנים ת"ש, תש"א ותש"ב, הוא העלן על הכתב. לפני שנלקח לגיא ההריגה הטמין בכד חרס את אוסף הדרשות בתוך האדמה, צירף אליו מכתב שמי שימצא את הכד והכתבים שישלח אותם אל אחיו בארץ ישראל בתל אביב הרב ישעיהו שפירא ויצרף את המכתב. אם הוא יזכה וישאר בחיים, שיעבירו זאת לידי הרבנות בוורשה. בכד היו טמונים כתבי יד נוספים של חיבוריו בהם הכשרת האברכים, מבוא שערים הקונטרס צו וזירוז. הגיעו למכון ההיסטורי היהודי בורשה ע"י פועל שעסק בחפירות לבנין חדש בורשה על חורבות הבנין שנפגע במלחמה, נמצאו בארכיון ע"י ברוך דובדבני בתשט"ז. הספר נדפס לראשונה בתש"ך. מהדורה חדשה עם מבוא נרחב, הערות ומראי מקומות בשם דרשות משנות זעם בשני כרכים ע"י דניאל רייזר הוצאת תבונות תשע"ז (שם גירסה אחרת על דרך הטמנת הכתבים.) כמו"כ את תולדות האדמו"ר ניתן לקרוא בהוצאה המנוקדת של ספרו המפורסם חובת התלמידים, ובספר להבת אש קודש מאת רון וקס הוצאת תבונות תש"ע.
[9] ומה יפה להביא כהשלמה ויסוד לדבריו המקודשים על ההנהגה העל טבעית של ישראל הנלמדת מהיסורים שמחוץ לגדר הטבע, ובכך לראות מעלת ההשגחה המיוחדת על ישראל, את דברי המהר"ל שביום כתיבת הגליון זהו היארצייט שלו (י"ח באלול) וכך כותב המהר"ל בעומק קדשו בנצח ישראל פרק י"ד:
ובפרק מציאת האשה (כתובות ס"ו ע"ב), תנו רבנן, מעשה ברבי יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מן ירושלים, והיו תלמידיו מהלכים אחריו. ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתם של ערביים. כיון שראתה אותו, נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו, רבי – פרנסני. אמר לה, בתי, בת מי את. אמרה לו, בת נקדימון בן גוריון אני. אמר רבי יוחנן בן זכאי, אשריכם ישראל, בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אין כל אומה ולשון שולט בכם. ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום, אז נמסרים ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה, רק ביד בהמתן של אומה שפלה. [עכ"ל הגמרא]
ויש לתמוה, מאי לשון 'אשרי' דקאמר, 'אשריכם ישראל שמסרם ביד אומה שפלה, ולא עוד אלא ביד בהמתן של אומה שפלה', וכי בזה שייך לשון 'אשרי'. אבל הדבר הזה כמו שבארנו לך, כי בודאי בזה יש לראות ולהתבונן מעלת ישראל העליונה, שיש להם משפט הצורה השלימה, אשר מצד עצמה ראוי לה השלימות לגמרי, ואין ראוי לה חסרון כלל. והחסרון בצורה הוא בטול אל הצורה לגמרי, ונחשבת נעדרת לגמרי. ומזה הצד היא יותר פחותה מכל אשר הם במדריגה החומרית, אשר יש להם מציאות מה, וזו נחשבת כאילו אין לה מציאות כלל, רק נעדרת.
וזה שאמר (שם) 'אשריכם ישראל, בזמן שאתם עושים רצונו של הקדוש ברוך הוא', שדבר זה ראוי אל הצורה להיות עליונה על כל, לכך אמר שאם עושים רצונו של מקום, אין אומה ולשון שולטת בהם, כאשר ראוי אל הצורה השלימה שהיא מושלת תמיד על החומר, ולא החומר מושל בה. 'ובזמן שאין עושים רצונו של מקום, אז נמסרו ביד אומה שפלה'. כי מה שהם אומה שפלה מורה על שהיא יותר חומרית, כי אין ספק כי השפלות מורה על החומרית, שהחומר הוא שפל. 'ולא עוד, אלא ביד בהמתם של אומה שפלה'. שאין ספק כי הבהמה של אומה שפילה עוד יותר חומרית. וכאשר תדע מענין הערביים האלו, שאין אומה יותר פחותה כמו אלו. והיתה מלקטת שעורים בין גללי בהמתן של ערביים, דהוא היציאה של בהמה. ואין ספק בדבר זה למבין, כי הנמסר ביד זה אין לו מציאות כלל, וכאילו נחשב נעדר. וכל ענין זה מפני כי הצורה מצד עצמה ראוי לה השלימות, כי זהו עצם הצורה שהיא שלימה, וכאשר אין לה השלימות שראוי לה – כאילו היא נעדרת לגמרי. והשפל, אם הוא פחות ושפל, אינו נחשב נעדר, ויש לו מציאות מה, הן רב הן מעט. אבל זה נחשב נעדר לגמרי. ובודאי יפה אמר על זה 'אשריכם ישראל וכו".
וכאשר תבין אלו הדברים על אמתתם מה שראוי לך להבין מהם, אז יפתחו לך שערים הרבה, כי דברים הרבה תלוים בזה במה שאין לישראל שום מדריגה בינונית; או שהם מושלים על הכל, או שהכל מושלים עליהם. עכ"ל המהר"ל זיע"א.
[10] הרב משה בצלאל אלתר (תרכ"ח- יום היארצייט נקבע לכ"ג אלול תש"ב) בנו השלישי של השפת אמת מגור.
אחיו הבכור אברהם מרדכי (האמרי אמת) שימש באדמורות אחרי פטירת אביו. הרב משה בצלאל מקטנותו היה מתמיד עצום וירא שמים בצורה שאינה נתנת לתיאור, עד שאביו כנהו 'צדיק תמים' בהיותו בן ט"ז נשא לאשה את מרת חיה שרה בת אחי אביו רבי שמעון חיים. אחר נשואיו נשאר בגור עירו של אביו, והוא שקוע יומם ולילה בעניני קדושה וטהרה ואינו יודע דבר מעניני עוה"ז. גיסו הרב חנוך צבי הכהן מבענדין אמר עליו: מה שיהודי צריך לכוון בשעת קבלת עול מלכות שמים פעמיים ביום, הוא לא מסיח דעת מזה כל היום כולו. היה דבוק באחיו האדמו"ר לאחר התמנותו, והאחווה והדבקות היתה מוחלטת ביניהם. למעשה הוא רצה שלאחר הסתלקותו הוא ישמש כאדמו"ר, אבל עלייתו בסערה השמיימה בשואה סיבבה אחרת. הרב יצחק קופלמן זצ"ל משוויץ העיד כי שר התורה הגאון הרב שמעון שקופ מרבה לדבר בלימוד עם הרב משה בצלאל, וכששאלו היכן מכהן כ'ראש ישיבה' נדהם מתשובתו שכלל לא אוחז במשרה זו ולא יכל להירגע 'הרי כל התורה ממש גלויה לפניו' אמר. גם הרב מבריסק נהנה לדבר עמו בלימוד. בין מדותיו המופלגות היו אהבת ישראל שלא תתואר. אשתו נפטרה עוד לפני השואה בתרצ"ז.
סיפור אחד על אותה תקופת אימים עדותו של הרב אברהם הנדל. הוא פגש את הרב משה בצלאל בבית חרושת בו 'עבדו' צדיקי עליון תחת חסותו של אברהם הנדל שהחזיק את בית החרושת וקיבל תחת חסותו יהודים שזהו היה עוגן ההצלה עבורם לפחות לתקופה מסויימת. בין גדולי עולם היו גם האדמו"ר מפיאסצנה שמדבריו הובאו לעיל. הרב אברהם סיפר כי פעם האחרונה שראה את רבי משה בצלאל כשהלך לדירה בעליית גג בה התגורר, החדר היה חצוי באמצעו באמצעות סדין. התכופף וראה את ר' משה בצלאל רכון על ספר ה'זהר' הוא אפילו לא הבחין בו עד שהמלווה קירב אותו אליו, אז הרים את עיניו והביט בו במבט שהיה מלא יראת שמים אצילות ורחמנות, וכשלבסוף האציל את ברכתו, הרגיש איך היא עוטפת אותו כמו מלבוש'. יום הלקחו לטרבלינקה נקבע כיום האזכרה לעילוי נשמתו הטהורה. רבים מילדיו ונכדיו עלו גם בסערה השמיימה באותה מדורת כבשן, אולם שרידים מצאצאיו נותרו ועלו לארץ ישראל. המאמרים והתולדות עפ"י הספר שם ושארית נערך ע"י הרב מיכאל אריה ראנד אשדוד תשע"ב.
[11] בהערות עורך הספר כתב כי מכתב זה שנכתב בשנת תרפ"ח כש'החפץ חיים' בחיים חיותו (נפטר תרצ"ג), הקדים את מכתבו של אחיו האדמו"ר רבי אברהם מרדכי ה'אמרי אמת' זצ"ל משנת תרצ"ו כמובא בספר אוסף מכתבים מכ"ק אדמו"ר מגור [האמרי אמת] מכתב י"ב: עוד זאת אדרוש מכם כאשר רבו הצרות מבית ומבחוץ ונאמנים דברי חז"ל בגלות הזה מטעם לה"ר ושנאת חינם, ולזאת אבקש להתחזק בענין שמירת הלשון מלה"ר ושנאת חינם. ועצתי שתלמדו בספר 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון' על כל פנים בשני ימים בשבוע. ואעידה עלי שמים וארץ כי אחרי שגמרתי הספרים הנ"ל, הרגשתי בעצמי בזה פעולה לטובה, ולזאת גם השלם במדותיו יתפעל ע"י זה…עכ"ל האמרי אמת זצ"ל.|
וכותב בספר שם ושארית הנ"ל כי דברי האמרי אמת פעלו פעולה גדולה בפולין שם היו מרוכזים חסידי גור באלפיהם, רושם המכתב היה עצום ובני משפחתו של ה'חפץ חיים' הוכרחו להדפיס הדפסה חוזרת של הספרים הנ"ל. רבים מהם עלו על המוקד בשואה הנוראה, ממשפחתו של האדמו"ר אמרי אמת לבד נספו כמאה וחמישים צאצאים, הי"ד. האדמו"ר עצמו חולץ בעצומם של ימי השואה במבצע מורכב ומסובך מאוד והגיע לירושלים שם נפטר בשבועות תש"ח, ובגלל המלחמה שהיתה בשיאה באותה תקופה נקבר סמוך לשוק מחנה יהודה בליבה של השכונה בתוך אחד הבתים, ושם מקומו עד היום.
[12] בהערת המביא לבית הדפוס הרב יהודה ארליך ז"ל ואברהם דוד מנדלבוים יבלחטו"א הוסיפו: עיין בזה"ק (תרומה קמ"ב ע"א) שדין יום הכפורים נמשך עד שמיני עצרת, ע"כ למחרתו שמחת תורה, שמחה נוספת עוד הפעם.
