היום

כ״ז באייר ה׳תשפ״ו (14/05/2026)

תמיד הייתה מחשבתי נתונה רק לדבר אחד – לחנך את ילדי לתורה וליראת שמים / הרב מנחם בנימין פומרנץ הי"ד

תמונת הרב מנחם בנימין פומרנץ הי"ד

יחזור בתשובה כל אחד ואחד לפי מדרגתו, ירבה במעשים טובים, בפרט כלפי פליטי החרב אשר נקבצו בעיירה … נעשה מעשים טובים למעלה מכוחותינו, ניתן צדקה למעלה מן האמצעים שעומדים לרשותינו, והקב"ה יעשה עמנו חסד לפנים משורת הדין ויקרע את רוע הגזירה.

(הדרשה האחרונה של הרב מנחם בנימין פומרנץ, לבני קהילתו, עם שרידי חרב עמ' כ)

יד רכה נודעת בכתפי. התעוררתי בבהלה. עיניו הטובות של אבי מביטות בי באהבה. בוקרו של ערב יום הכיפורים [ת"ש] עלה, וקמתי בזריזות לעבודת הבורא. מועקה כבידה ממלאה את לבי, פחד טמיר מפני ימים קשים. אבא בבגדי השבת, פניו לוהטות בזיו של קדושה, ניכר כי עסוק הוא בחשבון נפשו ונפש עדתו. עמוד ליד החלון, מביט בחללו של עולם וניגון דביקות עילאית על שפתיו. ישבתי לצידו מביט בו, חש את געגועיו, דביקותו ושברון לבבו. אחריות רובצת על שכמו אולי הוא מאלה שבכוחם לעורר ולהציל את ספינתו הטובעת ברגע האחרון? ברגעים אלה הצליח אבא להחדיר בלבבי את יסודות אמונה ובטחון, שלא ימושו ממני לעולם. קבלתי על עצמי להשאר נאמן לו יתברך אפילו בנסיונות הקשים ביותר… אחר מנחה וסעודה מפסקת, הניח אבא ידו על ראשי וברכני, מעולם לא הצלחתי לשמוע את תפילתו ברגעים אלה, אך ידעתי כי כל מבוקשו שאהיה יהודי ירא שמים.

(ישראל יצחק פומרנץ, עם שרידי חרב, עמ' כג-כד)

אל דאגה, ה' יתברך יעזור. לו היינו בידיו של בשר ודם – היה מקום ליאוש ולדאגה. אך גורלנו מופקד בידיו של הכל יכול, וכי יבצר ממנו להושעינו?… רק בקשה אחת לי אליו יתברך: שילדי לא יפסיקו מלשקוד על התורה הקדושה גם במצבינו החדש. תמיד הייתה מחשבתי נתונה רק לדבר אחד – לחנך את ילדי לתורה וליראת שמים. אף על נסיעה לארץ-ישראל ויתרתי, כאשר נודע לי כי ייטב לחינוכם באן, בפולין. יהי רצון שגם להבא לא ייגרע, חלילה, דבר מחנוכם החסידי הצרוף.

(דברי הרב מנחם בנימין פומרץ לילדיו בהגיעם כפליטים חסרי כל לביאליסטוק, עם שרידי חרב, עמ' לה)

לגשמיות ולחמריות אין הוא [הגאון רבי בנימין מנחם] מועיד מקום. אינו מייחד להם אפילו מחשבה אחת קלילה. תדירות הוא נראה בשמחתו – וזאת בעת שלרוב ביתו ריקם ואין בו מאום. עובדה מעניינת עודנה זכורה: היו תלמידיו בני קהילתו שהיגרו לארה"ב דואגים לשגר אליו מידי שנה לקראת חג הפסח מעות לחלקן לעניי העיר. שנה אחת צירפו לאותו סכום מעות גם סכום בן מאה דולר, הון רב בימים ההם, וזאת בעבור הרב. אלא שלתדהמת הכל אין הוא משגיח במחסור הכבד השורר בבית והוא פוסק: 'לא אשתמש בכסף! אפשר וקיבלוהו מיהודי שאינו שומר שבת'.

(ספר 'פני לוי', מהדורת תשמ"ג, בתולדות שבסוף הספר, עמו' 20)


הרב הגאון, הצדיק והחסיד ר' מנחם בנימין פומרנץ (פאמעראנץ \ פאמעראניעץ) הי"ד, נולד בסביבות שנת 1887 לאביו הרב מרדכי גבריאל. בצעירותו למד בהתמדה בכשרון רב בחברותא עם גאוני ורשה, ובהם הרב רפאל זאב סוקולוב (תלמידו של האדמו"ר ה'אבני נזר' מסוכטשוב) והרב פתחיה הארענבלאס מחבר הספר 'פתחי משפט', שהכשירו לרבנות.

הרב נשא לאשה את מרת יוכבד אלטע בת הרב נפתלי יוסף פריינד אב"ד בקאדני וברוזאן (פולין) מחבר שו"ת 'פני לוי'. לאחר נישואיו היה הרב מנחם בנימין סמוך על שולחן חותנו במשך עשר שנים, והמשיך ללמוד תורה בהתמדה, ולהתעלות בדרכי החסידות. בספר 'אהלי שם' (תרע"ב) עמ' 195 נכתב כי 'חתנו השני (של הרב נפתלי יוסף) הר' מנחם בנימין פאמעראנץ ה"י מווארשא הוא חריף ובקי ושוקד על התורה בבית חותנו הרה"ג הנ"ל. יש לו להרב הנ"ל תעודת צענז של רבני פולין'.

בתום תקופה זו כיהן כרב קהילת הערניקוב, ואחר כך כיהן כאב"ד בעיירת הקייט דלוגה-שידלה (דלוגשדלה, פולין). הרב נהג את רבנותו ברמה ובעוז, ביצר את חומות הדת בעיירה וביסס את מערכת החינוך. למרות העוני והמחסור של רוב בני העיירה והרב, הצליח הרב לייסד שם את 'בית יעקב'. מידי יום העביר שיעורים קבועים לנערים בתלמוד ובמפרשיו, ולימד את ה'דף היומי' לבעלי הבתים.

בהתמדה עצומה, ניצל הרב מנחם בנימין את זמנו עד תום. גם כששכב לישון לא פסק מלהגות בחידושי תורה ולחדש בה חידושים, בדרך חסידות סוכטשוב, הדורשת השקעת מאמץ רב ללמוד בעיון מעמיק. הרב מנחם בנימין חידש חידושים רבים, ורשם אותם בכתב יד קודשו, אך מרוב ענוותנותו סירב להדפיסם , בטענה כי 'אפשר ראיתי פעם חידושים אלו בספרים ושכחתי, ועתה איך אתפאר לאומרם כאילו בשמי…'. על פי עדות בנו, באלול תרצ"ט, במלחמה הקריבה ובאה, הורה הרב לבניו אברהם וישראל יצחק לקבור את ספרי הקודש ואת כתבי היד שלו בארגז בבור בחצר שכנם, על מנת לשמור עליהם. יחד עם כתביו הוטמן כתב יד שכתב אחד מאבות אבותיו על מסכתות כתובות, גיטין וקידושין, ועליהם נכתבו הערות מאת 'היהודי הקדוש'. הכתבים אלו אבדו. נותרה רק תשובה הלכתית אחת שכתב לשו"ב ממקוב-מאז, הרב אלתר בן ציון ריבקא, שפורסמה בספרו 'זבח תודה ושם דרך' עמ' 49-48.

הרב חתום על קול קורא התומך בהקמת 'אגודת ישראל' ובקול קורא המוחה נגד 'ה. שאפאטשניק מלונדון הבא לפרוץ גדרן של חכמינו'.

חתנים נוספים של הרב נפתלי יוסף פריינד זצ"ל היו: הרב זאב וואלף ברגזין הי"ד אב"ד וולומין (שם רעייתו: רחל), הרב יחיאל הלוי קסטנברג הי"ד רב בעיר ראדום (שם רעייתו, חנה), הרב שלמה פלטקביץ זצ"ל ממלא מקום חותנו ברבנות רוזא'ן שנפטר כחודש לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה (שם רעייתו: נחמה). הרב חיים בנימין וירניק זצ"ל מחשובי חסידי גור ומזכיר מועצת גדולי התורה (שם רעייתו: איטה), והרב אברהם ליב רוזמרין (שהיה חתנו בזיווג ראשון, ושם רעייתו: גיטל הינדה). בנו של הרב נפתלי יוסף פריינד, הרב יצחק מאיר פריינד הי"ד, היה מנהל בית הספר 'בית יעקב' בוורשה ונודע כנואם מעולה.

הרב היה חסיד נלהב, ודבק ברבותיו האדמו"ר ה'שפת אמת' מגור ובנו אדמו"ר ה'אמרי אמת'. הוא הקדיש את עצמו לעבודת ה' יתברך, ללימוד תורתו הקדושה ולהכרת הבורא יתברך בכל הנוצר והמתהווה בעולם. הוא לימד תורה בכל ערב ב'שטיבל' האמשינובי, אף שלא נמנה על חסידי אמשינוב. כשהגיע האדמו"ר רבי יוסף קאליש מאמשינוב לבקר בדלוגה-שידלה, נסע הרב לקראתו בעגלה, כי חולשתו מנעה ממנו להצרף לשיירה שצעדה רגלית.

גם בימים הקשים של ראשית שנת ת"ש, תחת הכיבוש הנאצי, המשיך הרב לדאוג לבני קהילתו ודאג גם לפליטים שהגיעו לעיירתו. הרב חלק עם הפליטים את ביתו ואת חפציו האישיים, ויצא בליל ראש השנה בעצמו לבתי האופים, שיפתחו את המאפיות ויתרמו לחמים עבור הפליטים הרעבים.

מיד לאחר תפילת הושענא רבה ת"ש, פרצו חיילי הגסטפו לבית הכנסת והזהירו את הרב שעליו להורות על סילוקם של כל הפליטים מהעיירה. הרב נמנע מלעשות כן, ולמחרת ריכזו הגרמנים אלפי היהודים וגירשו אותם לאזור שנכבש על ידי הרוסים.

הרב יצא מהעיירה עם שני בניו ובתו, הם נדדו כפליטים והגיעו לביאליסטוק בחוסר כל, בעוד אשתו הרבנית ואחותה נשארו בעיירה עם אימן הזקנה, מחכות עד שניתן יהיה לשכור עגלה ולהצטרף למשפחה שיצאה.

על מנת שבניו ילמדו בישיבות וילנה, נדד הרב עם משפחתו לכיוון ליטא והגיע לאושמינה. כשניסע בנו ישראל יצחק לעבור את הגבול לליטא הוא נלכד על ידי הליטאים, הוסגר לרוסים וגורש לסיביר. משפחתו התגוררה בסלונים, ושלחה לו מספר חבילות ומכתבים. בהמשך נשלח ישראל יצחק, לקולחוז ולמוסקבה, וגויס כחייל בצבא האדום. הוא לחם בהצטיינות במשך שנה וחצי על אדמות פולין וגרמניה.

הרב מנחם בנימין, רעייתו יוכבד אלטע וילדיהם אברהם יעקב ויוטע חיה הי"ד, נספו בטבח בעיר סלונים (שבבלארוס), יחד עם אלף ושבע מאות יהודים שהושלכו לבורות ונורו על ידי הנאצים ביום י"ב בכסלו תש"ב. לפני שנרצחו, עוד הספיק הרב לומר ליהודים שבבור דברי התעוררות לתשובה.

בנם הרב החסיד ר' ישראל יצחק, עורך ספרי 'אסיפת זקנים' וקונטרס 'נוצר הברית', היה השורד היחיד מכל משפחתו, ועלה לארץ ישראל. הוא חיבר את הספר 'עם שרידי חרב' (ירושלים, תש"ן), תחת שם העט 'איציק הדר'.

אם ירבה להתחזק באמונה, יצא מצרה לרווחה / האדמו"ר רבי חנוך סעדיה זיכלינסקי הי"ד

תמונת רבי חנוך סעדיה זיכלונסקי הי"ד

בעזרת ה' יתברך לאדז

כבוד אנשי שלומינו שיחיו אשר בכל מקומות מושבותיהם

כאשר ימי החג הקדוש שהמה ימי רצון ורחמים ממשמשים ובאים עלינו לטובה הנני להגיד לכם את אשר עם לבבי. הימים האלה המה מסוגלים להתעורר שיפשפש אדם במעשיו ולשוב בתשובה שלמה לתקן כל הפגמים אשר פגם בנפשו, ולקבל עול מלכות שמים באמת כדאיתא במשנה בפסחים 'אור לארבעה עשר בודקין את החמץ', כלומר הזמן גורם שיתעורר אדם לפשפש במעשיו אם לא נלכד ברשת היצר שהוא בחינת 'חמץ'. 'לאור הנר' בגימטריא 'לשוב לה' בכל לב' בכולל אותיות, ואחר כך להתעורר להאמין בהשגחה העליונה מכח סגולת המצה, שנקראת בזוהר הקדוש 'מיכלא דמהימניתא'. ואל יאמר אדם, אף אמנם כי חטאתי אבל על כל פנים טוב אנכי יותר מן האומות, וגם אל יעלה על הלב לפטור את עצמו מעשות מצות ה' יתברך מכח הצרות שהוא סובל והוא נרדף מכל צד והעם הישראלי המה ללעג וקלס בין העמים שפלים ונבזים, די השפלות והצרות להתכפר שלא יוכל המקטרג לקטרג על שום אחד מישראל. אלא צריך האדם לדעת ולהאמין כי כל הצרות והרדיפות והשפלות החטא גרם ורק בתשובה יכלו כל הרודפים. ואל יאמר האדם 'אם כח החטא קשיא כל כך איך אזכה להתקבל בתשובה', אלא יאמין שאין דבר שעומד בפני התשובה, וכל שכן השב בלב נשבר ושפל רוח, שלבו יבין שנתרחק מאת ה' מחמת מעשיו לא טובים, אין ספק שיתקבל בתשובה מכח את דכא ושפל רוח אני אשכון – והן הן דברי חכמינו ז"ל 'אין בודקין לא לאור החמה', כלומר בשעת פשפוש המעשה אל יספיק לאדם במה שהוא טוב מן האומות על כל פנים, שהמה נמשלו לחמה, שעכו"ם מונים לחמה, ולא יוכל מדת הדין לקטרג עלי. 'ולא לאור הלבנה', כלומר שאל יפטור את עצמו מעשות מצות ה' מכח הצרות, שפלים ונבזים בעיני העמים, שאנחנו המעט מהם, שהוא בחינת לבנה שנתמעטה, כמאמרם ז"ל 'לכי ומעטי את עצמך', והיא קטנה מן השמש ולית לה מגרמה כלום. אלא יאמין כי כל הצרות החטא גורם ולולי המעשים לא טובים לא שלטה בנו שום אומה ולשון, ובתשובה יכלו כל הצרות והרדיפות. 'ולא לאור האבוקה', כלומר אל יתייאש אדם מתשובה מלהתקבל, אף כשיגדיל החטא, ואל יאמר כי מצד מעשיו הוא בטל ומבוטל מפני אור השכינה הקדושה להיות נדחה מאת ה', חס ושלום, כנר שהוא בטל לפני האבוקה.
ואם יעברו ימי החג הקדוש בסגולת שלשה אלה: א', שלא יספיק לאדם במה שהאומות גרועות ממנו. ב', שלא יחפוץ אדם לפטור את עצמו מעשיית מצות ה' מכח צרות, ולא עוד אלא יאמין שהחטא גורם כל אלה, ובתשובה יכלו כל הצרות. ג', וישוב לפני ה' באמונה, כי ה' יתברך מקבל השבים, אף את המרבה לפשוע, אז היצר הרע ייאסר באזיקים שלא לגשת אליו להחמיאו להניאהו מתא(ב)[ו]ותיו, ולא יוכל למנוע ממנו טובות בצורך הגוף.
והיא כוונת המשנה: 'חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה', כלומר אם יעבור ימי הפסח בסגולות שלשה אלה, שלא יספיק במה שיש גרועים ממנו, ולא יחפוץ לפטור את עצמו מעשות מצות ה' מכח הצרות שאנו סובלים, ויאמין כי החטא גורם כל הצרות, ויאמין כי ימין ה' פשוטה לקבל שבים, אף להמרבה לפשוע, אז היצר הרע יהי אס[ו]ר באזיקים שלא יוכל להניאהו מתאוותיו ולמנוע טובתו בצורך הגוף, שנאמר 'לא יראה לך שאור', כלומר, אם כן תעשה שיעברו ימי הפסח בסגולות שלשה אלה, אז היצר הרע שנקרא 'שאור שבעיסה' יהי אסר באזיקים שלא יוכל להתראות לפניך ולהחטיאך ולמנוע ממך טובתך בצורך הגוף. ואם בשלש אלה יבחר אדם, שלא יספיק במה שהוא טוב יותר מן האומות, ולא יחפוץ לפטור את עצמו מעבודות ה' יתברך מחמת הצרות והשפלות, ויאמין כי החטא גורם ויאמין כי ימין ה' פשוטה לקבל שבים, אז תעשה המצה פעולתה לעורר סגולתה בשתיים כשמה, שנקראת בזוהר הקדוש 'מיכלא דמהימנותא', ומכח אמונה תעורר רפואות וישועות כשמה בזוהר הקדוש 'מיכלא דאסוותא'.
ועל זה כוונה הגמרא, 'אמר רבה בר רב הונא אמר רב פת שעיפשה כיון שרבה עליה מצה מותרת', כלומר אם הפרנסה של אדם שהיא בחינת פת נתקלקלה, חס ושלום, אם ירבה להתחזק באמונה שהיא בחינת מצה, כדברי הזוהר הקדוש, יצא מצרה לרווחה והיא לשון 'מותרת', שיהיה שרי מכל מצר, לשון 'שרי ואסר'.
לכן ידידי שימו לבבכם לדברי הנאמרים באמת ויוצאים מעומק הלב, שתשובו לפני ה' יתברך בימים האלה, שהזמן גורם לפשפש במעשינו, ולא תספיקו לכם במה שיש גרוע מכם, ושלא תחפצו לפטור את עצמכם מעשות מצות ה' מחמת הצרות והדוחק, ותאמינו כי ימין ה' פשוטה לקבל שבים, אז אקווה כי המצה תעשה לכם פעולתה לעורר עליכם ישועה ורחמים, ותשמחו יחד בימי החג הקדוש הבא עלינו לטובה כי שמחה תעורר ישועה, כנאמר 'שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלקיך', בגמטריא "בכח שמחה של מצוה כל אדם זוכה לעורר ישועות ה' אחד" בכולל המילות. ואברך אתכם בחג שמח, וה' יתברך ישמור אתכם ממשהו חמץ, וה'מיכלא דאסוותא' יהה' לכם מרפא בגוף ונפש, וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות.

מאת הדורש שלומכם באהבה ומעתיר בעד טובתכם תמיד
ומצפה לישועות ישראל בכלל ובפרט.

חנוך סעדי' בן הרב הצדיק זצלל"ה מזיכלין זי"ע

(נחלת צבי, כח, עמו' צא-צג)

לארץ ישראל הקדושה תובב"א היה שולח [האדמו"ר הזקן מזיכלין] הרבה אלפים רו"כ לשנה עבור עניי ארץ ישראל, ובייחוד שלח גם כסף חוק בפני עצמו בכל רבע שנה לבני הרב הקדוש והטהור הרבי ר' משהלי מלעלוב זצללה"ה זיע"א, שהיו בניו הקדושים חביבים מאוד אצל רבינו הר' זצללה"ה.

שמעתי מפי כ"ק אבא מארי אדמו"ר הגה"ק שליט"א [רבי חנוך סעדיה הי"ד] שפעם אחת בא איש אחד מחסידי זיכלין שהיה בארץ ישראל והביא אתו מכתב כתוב בידי הרב הגאון המפורסם ר' מאיר אורבאך זצ"ל (אבד"ק קאליש בעל שו"ת 'אמרי בינה', ואז היה אבד"ק ירושלים עה"ק תובב"א) לכ"ק רבינו הק' זצ"ל, בתלונה על מה ששולח כל כך הרבה מעות לבני הרה"ק ר' משהלי ז"ל הנ"ל, וכתב 'שהלא המה רק כאחד עניי ארץ ישראל ומהו היתרון להם משאר אנשים הלא המה מבלים הזמנים בלי שום דבר'. ורבינו ז"ל בקוראו המכתב הזה ענה ואמר 'כי לימים יתברר להגאון ר' מאיר הנ"ל האמת'.

ויהי אחר זמן קצר נסע הגביר החסיד ר' ליב קושמערק ע"ה לארץ הקודש תובב"א, והיה גם כן אצל הגאון רבי מאיר ז"ל הנ"ל, וכאשר ידע הגאון ז"ל את ר' ליב הנ"ל והכיר בו שהוא מחסידי זיכלין בקש מאתו שבנסיעתו חזרה לחוץ לארץ יודיעהו ויתן לו מכתב לרבינו ז"ל. ובעת קבלו המכתב מאת הגאון ז"ל הנ"ל, אמר לו שתוכן מכתבו הוא מכתב חרטה, באשר כי כתב בזמן מוקדם לרבינו מזיכלין מדוע שולח כל כך הרבה כסף לבני הרה"ק מלעלוב ז"ל, לכן מתחרט עתה ומבקש מהרבי מזיכלין סליחה על זה, כי באמת טוב עושה בזה ששולח מעות הרבה לבני הרה"ק מלעלוב הנ"ל.

ושאלו הר' ליב קושמערק ילמדנו כבוד גאונו בתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר, והשיב לו הגאון זצ"ל כי אשר איזה שבועות אחר שכתב המכתב הראשון ראה בחלום זקן אחד שאמר לו 'היתכן, איך מלאך לבך לכתוב מכתבים לצדיקים ובו דברת סרה על בניו הקדושים של הרבי ר' משהלי מלעלוב זצ"ל'. והשיב הגאון הנ"ל בחלום 'הלא רואה אני בהם כמה חסרונות'. ואמר לו הזקן 'זאת הוא בעבור שאין בך מדת ענוה, ואם תבוא למדת ענוה אז תראה בהם כל מיני מעלות, כי על ארץ ישראל כתיב "והנה טובה הארץ מאוד מאוד", ורצונו לומר בעת שהאדם הוא בעצמו בבחינת "מאוד מאוד הוי שפל רוח" אז רואה הכל הטוב בארץ ואינו רואה שם שום רע ח"ו'. וייקץ הגאון והנה חלום, ונזכר עצמו על המכתב שכתב לפני רבינו ז"ל, ואז הבין תיכף כי בעבור זה בא לו החלום ההוא, ואז השריש בלבו מדת ענוה, ומני אז והלאה רואה בהם כל מיני מעלות, ולכן מתחרט על המכתב הראשון, ולזאת הוא כותב עתה שנית ומתחרט על הראשונות. ור' ליב הנ"ל לקח המכתב ממנו, ובבוא לפני רבינו ז"ל עם המכתב, וכאשר קראו רבינו ז"ל ענה ואמר להר' ליב הנ"ל 'הלא מאז כבר אמרתי שלימים יתברר האמת להרב ר' מאיר', וכן הוה.

(להב אש, עמו' 130, מאת הרב אפרים מאיר גד זיכלינסקי הי"ד)


האדמו"ר רבי חנוך סעדיה זיכלינסקי הי"ד נולד בשנת תרל"ה (1875) לאימו הרבנית שרה חינקא בת אב"ד זוויעוויסט הרב חיים צבי אשכנזי, ולאביו האדמו"ר רבי משה נתנאל בנו יחידו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי שמואל אבא, הרבי הזקן מזיכלין.

רבי חנוך סעדיה נודע כלמדן מופלג, מתמיד ובקי להפליא בנגלה ובנסתר.

בשנת תרנ"ג התחתן רבי חנוך סעדיה עם הרבנית רבקה, בת הרב דוב בעריש אוירבך, בן דודו. נולדו להם שלשה ילדים: הרב אפרים מאיר גד זיכלינסקי הי"ד (שהוציא לאור את הספר 'להב אש', בו הובאו גם מספר מאמרים בשם אביו הי"ד), רבי משה נתנאל זיכלינסקי הי"ד (שכיהן כאדמו"ר בלודז' בחיי אביו והיה חתנו של האדמו"ר רבי אריה לייביש רובין מטומשוב-לודז', בן בתו של ה'דברי חיים(', והרבנית צפורה הי"ד אשת הרב ראובן חיים אלכסנדר טשארניחא הי"ד, שהוציא לאור את 'נפלאות הסבא קדישא'.

בשנת תרע"ב (1911) נפטר אביו, ורבי חנוך סעדיה, ואחיו רבי מנחם ידידיה, מילאו את מקומו באדמו"רות. עד לשנת תרע"ז (1917) היה רבי חנוך סעדיה אדמו"ר בסטריקוב, ובמשך עבר ללודז'.

דרכו בחסידות הייתה מלווה בעשיית מופתים. רבי חנוך סעדיה ניהל תכתובת עם גדולי דורו, ובהם האדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור והאדמו"ר מאוסטרובצה. תלמידי חכמים ועילויים רבים למדו מפיו. בסעודה שלישית היה האדמו"ר מזיכלין משלב בדברי תורתו ציטוטים ארוכים בעל פה מספר הזוהר ומכתבי האר"י ותלמידיו. לפני תקיעת השופר בראש השנה היה הרבי אומר לפני הקהל בעל פה מאמר מספר 'פרי עץ חיים' מאת רבי חיים וויטאל. הרב משה אוקונובסקי, מראשי ישיבת חכמי לובלין, אמר כי העולם יודע רק מקצת מן המקצת מגדלותו של רבי חנוך סעדיה בתורה.

הרבי הפליג במתן צדקה, ואירח על שולחנו בני ישיבה. הרבי פעל בדרשותיו ובנאומיו לחזק את היהדות בפולין, וארגן את חברת 'שמירת שבת' בלודז', שעודדה סוחרים לסגור את עסקיהם בשבת קודש. הרבי ונאם בוועידות הארציות של 'אגודת ישראל' בפולין וסייע בייסוד עיתון האגודה.

לאחר כיבוש לודז' על ידי הגרמנים בכ"ד באלול תרצ"ט, עבר הרבי מזיכלין, עם משפחתו, לעיר ורשה, שם האריך יותר בתפילותיו והמשיך ללמוד בהתמדה ולערוך שולחנות. הרבי התגורר בדירה קטנה בגטו ורשה, ליד בנין הקהילה. בח' באב תש"ב (1942) גורשו הרבי ושני בניו למחנה ההשמדה טרבליקה, במשלוח הראשון מגיטו ורשה, כחלק מ'האקציה הגדולה'. בהמשך גורשו למחנה השמדה גם הרבנית רבקה, וכן בתה צפורה עם בעלה ובתם הקטנה. אחיו הצעיר של הרבי, ר' יהושע, שהיה עסקן ונדיב ידוע, נשלח להשמדה מגטו לודז'. הי"ד.

מהנהגות הרב נחמן שמואל וסרמן הי"ד

תמונות הרב נחמן שמואל וסרמן הי"ד

הרב הגאון נחמן שמואל וסרמן הי"ד, נולד בשנת תרמ"ז בעיירה נובלא במחוז פינסק. אביו, ר' יעקב, היה תלמיד חכם צנוע שכיהן כשוחט העיירה. בגיל בר מצוה נשלח הרב נחמן שמואל למרחקים ללמוד בישיבות, ובגיל שבע עשרה למד בישיבת הרב ברוך בער לייבוביץ בעיירה הלוסק שברוסיה. אחר כך למד בישיבת וולוז'ין והיה שם תלמידם של הגאון הרב רפאל שפירא ושל הגאון הרב איסר זלמן מלצר. שלושת רבותיו העניקו לו סמיכה לרבנות.

בשנת תר"ע התחתן עם מרת שרה בת ר' ישעיה קושלביץ, תלמיד חכם וסוחר בדים מהעיירה קרליץ. לאחר נישואיו המשיך הרב נחמן שמואל ללמוד בהתמדה עצומה בישיבת נובהרדוק . לאחר מלחמת העולם השנייה עבר לנובהרדוק, שם ייסד בית ספר וישיבה קטנה בנובהרדוק והתמסר ללמד תורה לבחורים שעבדו במשך רוב היום. בשנת תרפ"ט, בעקבות השפל הכלכלי העולמי, התעקש הרב להחזיר את כל חובותיו, אף שהספקים הסכימו לוותר על חלקו הגדול. בעקבות כך נסגר בית המסחר לבדים שניהלה אשתו, והרב נאלץ לקבל עליו את עול הרבנות.

בתחילה היה רב בעיירה ליפנישאק, ולאחר כשנה עבר לכהן כרבה של העיירה לנין, ומשנת תרצ"ג כיהן כרבה של העיר סטביסק (סטאוויצק) שבפלך ביאליסטוק-לומז'ה. הרב היה בעל השפעה וכוח שכנוע ודרשותיו היו מרגשות, פקחות ותקיפות. כאשר הספיד את החפץ חיים, התיישבו כל בני העיר על הארץ ובכו. הרב היה אהוב על ידי קהילתו, רבים באו להתייעץ אתו ולדון לפניו. גם גויים ביקשו להתדיין לפניו, לאחר שהתפרסם כדיין ישר ונאמן. הרב הצליח לכוון כמה וכמה צעירים בעירו ללכת ללמוד בישיבות והיה מקרב את בחורי הישיבה בעירו ומעודד אותם באהבה. הרב נהג רבנותו בתקיפות, הכריז חרם על מספרה שפעלה בחגים, סגר עסקים של קצבים למשך חודש לאחר שלא נהגו כשורה בשוחט, וגירש מביתו עשיר שלא ציית להוראתו שלא לזרוק מביתו עני שהתקשה בתשלום השכירות.

בסביבות שנת תרצ"ח קיבל הרב כתב מינוי מקהילה גדולה בארה"ב והחל בהכנות להגירה, אך משנודע לו שאין אפשרות לנהוג בתקיפות בקהילה זו לחיזוק שמירת השבת, ויתר על המשרה. הוא דחה גם בקשות של קהילות בערים הגדולות בפולין, וטען כי לרב בעיירה קטנה יש יותר השפעה לשמירת התורה מאשר לרב בעיר גדולה.

הרב הרבה במעשי חסד, ודאג על חשבונו למזון ולעצי הסקה לעשרות משפחות. הוא חילק כמעט את כל רכושו לצדקה, ולהוצאות ביתו כמעט ולא נותר דבר. בשבתות ובחגים התארחו בביתו רבים מהעניים שחיזרו על הפתחים. הרב גייס כספים מהג'וינט ומהתאחדות יוצאי סטביסק בארה"ב לעזרת עניי העיר ולהוצאות הטיפולים הרפואיים שלהם. בשל פרנסת העניים היה הרב שרוי תמיד בחובות גדולים, וזמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה הצליח לכסות את כל חובותיו.

בשנת ת"ש, כאשר ליטא הייתה כבושה בידי הסובייטים, והחלו להגיע עדויות על השמדת היהודים בפולין בידי הכובשים הנאצים, סירב לעזוב את קהילתו בשעת צרה למרות שהייתה לו אפשרות לעבור לווילנה ומשם להגר לארה"ב.

גם בתקופה זו, תחת שלטונם של הסובייטים שאסרו על כל פעילות דתית, המשיך הרב בתפקידו הרשמי ברבנות, והמשיך להעביר שיעורים, בכל יום ויום, על אף הסכנה שבעקבות כך הוא עלול להאסר או להשלח לסיביר בעוון 'תעמולה עבור הדת'. השלטון הסובייטי החרים את בית רב והטילו עליו מסים כבדים. הרב דרש מהקומוניסטים, במסירות נפש של ממש, שיפתחו את בית המרחץ ואת המקווה ליום או יומיים בשבוע, כשטען שהדבר נדרש לשמירה על בריאות הציבור וניקיונם. רעייתו הלכה בעצמה לקנות את העצים להסקת התנור במקווה ופיקחה על הפעילות שם, על אף הסכנה הגדולה שבדבר.

בשנת תש"א נכבשה עירו על ידי הגרמנים. בג' בתמוז תש"א ערכו הגרמנים את 'יום הדמים' ביהודים. היהודים הצטוו לצאת לעבודה. עשרות גויים מכל כפרי הסביבה נשלחו על ידי הגרמנים להכות אותם עם מוטות ברזל ועץ, מכות קשות ואכזריות. נשים, ילדים וזקנים אולצו לנקות את מגרש השוק מעשבים שוטים, כשהם כורעים על ברכיהם. הגברים היהודים אולצו לסחוב עגלות טעונות אבנים במעגלים, והוכו קשות עם לא היו מספיק מהירים. בתי היהודים נבזזו. בערב, ושוב כעבור מספר שעות בשעה 23:00 בלילה, שבה והתנפלה כנופת הבריונים על בתי היהודים, הוציאו מביתם גברים ונשים ורצחו אותם במכות. הפצועים והנרצחים הועמסו על עגלות, ונקברו יחד מחוץ לעיר. בזמן הפרעות דאגו הגרמנים לצלם את הזוועות.

באותו יום מצאו הגרמנים את הרב שמואל נחמן וסרמן לומד בבית המדרש, הם ציוו עליו להחזיק ספר תורה ולשיר 'התקווה'. הם סגרו עליו את בית המדרש והעלו את המבנה באש, על מנת לשרוף את הרב בעודו בחיים, יחד עם ספרי התורה. בדרך נס, עזבו הגרמנים את המקום לפני שכל המבנה עלה באש, וגוי פולני, חסיד אומות העולם, בנאי אנטוני נאוויצקי, הצליח להוציא את הרב, כשזקנו חרוך, דרך הדלת האחורית של בית הכנסת הבוער. הוא שיכן את הרב בביתו, ולמחרת הלביש את הרב בלבוש איכרית וסייע לההברחתו אותו לגטו לומז'ה.

בט"ו באב תש"ב רצחו הגרמנים את רוב יהודי סטביסק באמצעות ירי בבורות, ובין הנרצחים היו הרבנית שרה ובתה הדסה.

בגטו לומז'ה המשיך הרב לחזק ולעודד את אחיו היהודים, בעוד סובל אתם.

על פי בספר הזכרון לקהילת סטביסק הרב הובא למחנה זמברובה ולא נודע מה היה בגורלו. על פי בנו של הרב, הוא נהרג ונקבר עם חיסול גטו לומז'ה, בדרכו למשרפות, בכ"ו בטבת תש"ג (ע"פ המובא בספר 'משנת יצחק') או . ובכ"ג בטבת תש"ג (ע"פ יתד נאמן, גליון 17 תש"ע),

הרב חיבר חידושים רבים, אך כולם אבדו בשואה.

בניו, הרב רפאל יצחק והרב יעקב ישעיה וסרמן היו בצעירותם תלמידיו של הרב אלחנן וסרמן הי"ד. הרב רפאל יצחק כיהן כראש ישיבת עקסלאבען בצרפת, כר"מ באנטוורפן, כרב קהילת 'קהל חרדים' בלונדון וכראש ישיבת 'אוהל יעקב' בבני ברק, וחיבר את הספר 'משנת יצחק' על סוגיות מסדרי נשים ונזיקין. הרב יעקב ישעיה, למד בכולל 'תורת ארץ ישראל' בפתח תקוה וכיהן כר"מ בישיבת 'תפארת ירושלים'.

תולדות הרב נחמן שמואל הי"ד, הובאו בספר 'משנת יצחק', עמו' קנ"ג, ובמוסף שבת קודש, תש"ע, גליון 17: שמות, עמו' 16

שאלתי ובקשתי כי אותם החסדים 'אשר אתה עתיד לעשות עמי', יהיו יחד 'עם כל בני ביתי' / הרב יעקב הכהן פרידמן הי"ד

ולהיות למזכרת לדורות למשמרת ארשום בזה מה ששמעתי מפי איש נאמן שהיה במחנה ההסגר יחד עם דודי הגה"צ רבי יעקב זצ"ל הרבה זמנים קשים ומרים תחת יד הרשעים הארורים, ואתו עד ראיה זכה וניצל ונמלט לחיים, ודודי נשרף על קידוש השם. וסיפר לי האיש שראה התנהגותו בתורה ובעבודת השם תחת יד הרשעים הארורים בתנאים האיומים כשכל תנועה היתד כרוכה במסירות נפש, כאשר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, וחיי כל האסירים היו תלואים להם מנגד, ובכל זאת התהלך דודי רבי יעקב תמימות ועבד את בוראו עבודה תמה עד שהגיע הרגע בו נקרא אל השמים ונבחר לקרבן כליל על מזבח ה', ועלתה נשמתו בסערה השמימה, גווילין נשרפות ואותיות פורחות. והפליג אותו העד ראיה את התנהגותו בזמנים הקשים, כאשר מרבית האנשים התייאשו מחייהם ולא קמה בהם רוח מחמת יאושם ומרירות נפשם, שם היה ניכר ובולט האיש אשר על כל גל וגל נענע בראשו ואמר חס ושלום לית אנא מוביד סברי מן בריי, והמשיך להגות בתורה ולעסוק בעבודת התפלה.
והאיש הנ"ל סיפר לי על שיחה אחת נאה שאמר דודי הגאון הצדיק זי"ע באחד השבתות במחנה ההסגר בשעת אמירת 'ריבון כל העולמים' קודם הקידוש, באמרו 'מודה אני לפניך ד' אלקי ואלקי אבותי על כל החסד אשר עשית עמדי, ואשר אתה עתיד לעשות עמי ועם כל בני ביתי' וכו', באמרו תיבות אלו בהתלהבות ודביקות ושמחה, פתח דודי ופירש כך: 'מודה אני לפניך ד' וכו' על כל החסד אשר עשית עמדי', הנני נותן הודאה על חלקי ועל החסדים המרובים לאין שיעור שעשית עמדי כל הימים, בהיותי במחנה ההסגר מעונה ומדוכא תחת יד הרשעים ראיתי בעיני חסדים גדולים ועצומים, אמנם אני עומד ומתפלל 'ואשר אתה עתיד לעשות עמי', כלומר כל החסדים שאתה עומד לעשות עמי, שאלתי ובקשתי כי אותם החסדים העתידים לבוא יהיו 'עם כל בני ביתי' וכו', שאזכה לראות אותם החסדים לא בגפי, ולא לבדי, אלא כל בני ביתי יזכו יחד עמדי להשפעת החסדים העתידים.
הדברים הללו נאמרו אחרי שהרשעים הארורים הבדילו בין איש לאשתו ובין הורים לבניהם, בבואם למחנה ההסגר באכזריות נוראה שלא תתואר, וקרעו יונקי שדים מחיק אמותם, ובאותם ימי האימים כאשר היו הגברים במחנה נפרד לבדם, לא ידעו מה עלה בגורל בני משפחותיהם, ולכך היה דודי הקדוש רבי יעקב הי"ד מתפלל ומבקש רחמים 'שהחסד אשר אתה עתיד לעשות עמי יהיה יחד עם כל בני ביתי', שיזכה לראותם שנית אחרי פרידתם, ויחדיו יזכו להשפעת החסד מידו הרחבה של ריבון כל העולמים.
אמנם בשמי מרום נגזרה הגזירה, ודודי חמק עבר וזכה להיות בין שש מאות רבוא מקדשי השם אשר אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן, יחד עם חלק מבני ביתו הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו, ארץ אל תכסו דמם ואל יהיה מקום לזעקתם…
העתקתי דבריו הקדושים והמלהיבים להיות לזכרון לנו ולדורנו, כי בזכות הקדושים אבותינו ואבות אבותינו שנהרגו על קדושת השם בכל מיני מיתות משונות ואכזריות, בזכותם אנו חיים ומתקיימים, ובזכותם אנו מצפים ומקווים להגאל בקרוב, ותהיה זאת נחמתינו בענינינו, דו"ק ותשכח.
ואמרו חז"ל תפלה עושה מחצה. ואם כי לדאבון הלב לא זכה דודינו הקדוש רבי יעקב שתתמלא בקשתו בשלימות בחיים חיותו, שיתקיים 'החסד אשר אתה עתיד לעשות עמי ועם כל בני ביתי', כי נגזרה הגזירה. אמנם זכה דודי ונשארו מצאצאיו יבלחט"א בן ובת ה"ה הרה"ח מוה"ר אברהם הכהן פרידמאן ז"ל וה"ה מרת נייטשא תלאויט"א שהקימו משפחות מפוארות, ובוודאי תפלתו הזכה של דודינו עשתה רושם ובחמלת ה' עליהם הגדיל חסדו ונותרו לפליטה גדולה.

(הקדמה מאת הרב שמואל דוד פרידמן, אחיינו של הרב יעקב פרידמן הי"ד, שרגא בטהרה, עמו' לו-לח)

פעם הגיעו חסידים בליל הסדר לבית הרה"ק מסטראפקוב לחזות בנועם זיו עריכתו את הסדר, והמה ראו כן תמהו שרבינו יושב והוגה בלימוד גמרא ותוספות. כששאלוהו על כך, אמר רבינו: הנה אמרו לי בשם הרה"ק מבעלזא שלימוד גמרא ותוספות מקרב הגאולה, והנה הרב מבעלזא הוא צדיק הדור, ומתי יש זמן מתאים יותר לפעול לקירוב הגאולה כמו בליל הסדר. לכן נזדרזתי לסיים הסדר, כדי שאוכל ללמוד ולקרב הגאולה שלימה.

(הרב אברהם פרידמן בשם אביו הרב יעקב פרידמן הי"ד, הובא בספר דברי שלום, עמו' תרצ"ג)

פעם אחת היה הקדושת יום טוב זצ"ל בצאנז על ימים האחרונים של חג הפסח, ובליל שביעי של פסח טעה הרה"ק מצאנז זצ"ל בעת ספירת העומר ואמר 'היום מ"ט ימים לעומר', ואף אחד מהקהל לא העיז לתקנו, עד שהרה"ק מצאנז בעצמו נזכר ואמר הספירה הנכונה. כשחזר הקדושת יום טוב לאביו הרה"ק הייטב לב זצ"ל, שאל אותו אביו מה היה בצאנז, וסיפר לאביו שהרה"ק טעה בספירת העומר. אמר לו הייטב לב: 'לא טעה כלל', דהלא סופרים שבעה שבועות כנגד שבעה נקיים, שנהיה מוכנים לקבלת התורה וביום שביעי של פסח כבר עמד הרב מצאנז במדריגה של שבעה נקיים והיה מוכן כבר לקבלת התורה.

(הרב נפתלי לנדוי בשם חותנו, הרב יעקב פרידמן, הובא בספר שיח זקנים, ה, עמו' ר"ח)

ב"ה, כ"ב אלול תרצ"ו חוסט יצ"ו התולה ארץ על בלימה, הוא ייטב עמו הכתיבה והחתימה, לכ"ק אדמו"ר הרב הגאון המפורסם בקצוי ארץ פאר הדור פטיש החזק עמוד הימיני נזר הזמן בו' כקש"ת מ' יוסף צבי שליט"א האב"ד ור"מ בעיה"ק ירושלם תובב"א, ולכל הנלוים אליו רב שלום וברכה וכל טוב סלה.

מכתב קדשו הגיעני במועדו בעת שלא הייתי בביתי, שהייתי שבועות אחדים באיזה מקוס רחצה לעסוק ברפואות בעזרת ה' יתברך, וה' יתברך ברחמיו המרובים ירחם על שארית עמו הקדוש וביחוד לשוכני ארץ הקדושה תוב"א, ובפרט להוגי דת האמת תורה הקדושה… וימלט אותן מכל שמץ דבר רע חס ושלום אפילו שימצא דשימצא, וכבוד הדרת גאונו נ"י שליט"א יוכל לעבוד ה' יתברך בלי שום מניעה חס ושלום כלל וכלל, וינצל משום בהלות ופחדים חס ושלום, ועל כלליות ישראל ירחם ה' יבתרך ויחיש וימהר ישועה ויקבץ נדחנו, ואך טוב וחיים ושלום ישמע באהלו תמיד בתוך כלל ישראל אמן.

והנני לשחר פני הדרת גאונו שליט"א, היות בני יחיה אברהם בן סימא יכנס אם ירצה ה' לבר מצוה ביום ה' תשרי הבא עלינו לטובה, נא לברך אותו, ויתפלל נא כבוד הדרת גאונו נ"י, שיכנס בקרבו היצר טוב, ויגרש ממנו ההפכו, ויקבל עליו עול תורה ומצות, ויתמיד ויצליח בלימוד תורה הקדושה, ולרוות ממנו נחת של תורה ויראה, וימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, ויהי לרצן לפני אדון כל, ויתמיד בריאותו, כי הוא מזג חלוש, ויכנס בקרבו רוח טהרה ויעמוד למשמרת. וכן נא להתפלל בעדנו, כי עדיין המצב בעירנו מבהלת הוא אלי בכל ענינים, והדוחק שורר, כמאמר חז"ל כמה קשה כח המחלוקת שמזיק אפילו ליונקי שדים שאין להם שום יד במחלוקת. ה' יתברך ירום קרננו למעלה, ואזכה להגות בתורה הקדושה מתוך מנוחת הנפש והרחבת הדעת דקדושה.

ומאוד נצטערתי על אודות הדפסת ספר של כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי עטרת ראשי הרב הגאון התסיד זצללה"ה מחמת בלבול הדעת בעוונותינו הרבים כל אותן השנים אשר לא שלוותי ולא נחתי, ואדרבה להיפך להיפך, המה עכבונו אשר מאוד לבי הומה על זה, וככר נתעוררתי על זה מכבוד קדושת הדרת גאונו שליט"א. ה' יתברך יעזור ויניח לי, אקווה אם ירצה השם במקודם האפשר להדפיס, לעשות נחת רוח לנשמתו הטהורה, וימליץ טוב בעדנו ובעד שארית הפליטה, שירחם ה' יתברך על שארית עמו ישראל וינטרם משמץ דבר רע חס ושלום, ובקרוב נזכה לשמוע קול מבשר ישועה מראש הרים, ומכנפות הארץ יתקבצו נפזרים, וה' יתברך ישמע תפלתנו בימים הבאים לטובה, ויכתב ויחתם בספרן של צדיקים גמורים לחיים טובים ארוכים ולשלום, וירווה נחת וחדוה מבנו יקירו הנצמד בלבבי שיחיה. ובזה הנני המשתחווה מרחוק מול הדרת גאון ישראל מצפה לברכתו הטהורה.
הק' יעקב הכהן בן ניטשה

לבריאות הגוף ולסייעתא דשמיא בכל ענינים ולהנצל מפחי נפש ועוגמת נפש חס ושלום ולא יוכל שום בן אדם להרע לו חס ושלום, ולהרחבת הדעת דקדושה
זוגתי סימא בת מאליא לבריאות הגוף ולרפואת הנפש על כל איבריה. בתי מאליא לבריאות הגוף. בני אברהם לבריאות הגוף ולהתמדה והצלחה בתורה הקדושה ויראת שמים. בתי ניטשה לבריאות הגוף, בני צבי לבריאות הגוף. ולכולם כתיבה וחתימה טובה ולגדלם בחיי נחת לכל טוב סלה, אמן כן יהי רצון.
נא להזכיר לטובה גם את כבוד קדושת חותני הרב הגאון הצדיק שליט"א מטערניווא, לטובה וחיי נחת וכל טוב עם כל הנלווים אליו לטובה, אמן כן יהי רצון.

פרישת שלום וברכת כל טוב לבנו יקירו האהוב והנחמד ונצמד בלבבי הבחור המופלג בתורה ויראה המהולל המשובח והמפואר כבוד ישראל משה שיחיה.

עכשיו נזכרתי מה ששמעתי מפה קדוש מדבר כבוד קדושת הדרת גאונו שיהיה ביום א' סליחות בעת הדרשה שנת תרפ"ט, שפירש מאמר הכתוב 'יוודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך', היינו שהלא אין אנו מבקשים לנקום מגויים בפועל, רק אנו מבקשים שיתקדש שמו הגדול בפי כל הבריות אומות העולם, וזה יהיה נקמתנו מהם. וזהו שכתוב 'יוודע שמו יתברך לעינינו, שיתקדש שמו בגויים, וזה יהיה נקמת דם עבדיך השפוך'. כן אני אומר לעת כזאת אשר בעוונותינו הרבים ולדאבון ליבנו נשפכו דם בני ישראל רחמנא ליצלן רחמנא ליצלן. יאמר נא ה' יתברך די לצרותנו, וירום קרן ישראל וקרן התורה הקדושה, במהרה בימינו אמן, ויתקדש שם שמים ונזכה לגאולה קרובה במהרה בימינו אמן.
הנ"ל.

(שרגא בטהרה, תשע"ה, עמו' תמח)


הרב הגאון ר' יעקב הכהן פרידמן הי"ד, היה דומ"ץ חוסט (צ'כיה), ומרבני מרמרוש.

אביו, הרב שמואל דוד הכהן (ב"ר צבי הרש) כ"ץ פרידמן, היה תלמיד ה'ייטב לב' מסיגט ומחשובי החסידים והמקורבים של הרה"ק רבי יחזקאל משינואווא, חידושיו הובאו בספרים  'שרגא בטהרה' ו'שדה ברכה', והוא כיהן כדיין בברגסאז, בווערעצקי ובמשך יותר מארבעים שנה כיהן כדיין בחוסט. היה חבר בבית הדין של 'הרב משה צבי ראטה מחבר 'בית היוצר', הרב משה גרינוולד מחבר 'ערוגת הבושם' ומהרי"ץ דושינסקי. לאחר פטירתו בשנת תרצ"ג, מילא בנו, הרב יעקב, את מקומו כדומ"ץ חוסט.

הרב יעקב הכהן פרידמן נשא לאשה את מרת סימא בת הרב הצדיק הגאון שלמה אליעזר וויזל הי"ד אב"ד טרנובו. עוד לפני מלחמת העולם השנייה נפטר בנם הילד חיים ברוך. בשנת תש"א ברח אליו חותנו, שנמלט מרדיפת הנאצים, והמשיך לסאטמר, שם נכלא בגטו ונפטר שם בשביעי של פסח תש"ד.

הרב יעקב נהרג עקה"ש באושוויץ בשנת תש"ד. על פי דפי עד שכתבו קרובותיו הוא נולד בשנת 1882 או 1895, ולפי דף עד שמילא נינו הוא נולד בשנת 1898 ונספה בשמחת תורה תש"ה (1944). על פי הרב שמואל דוד הכהן פרידמן, אחיינו, הרב יעקב נספה באושוויץ בכ"ז תשרי תש"ה, ויתכן שלזה הסכים גם בנו של הרב יעקב, הרב אברהם.

נספו גם הרבנית, וגם ילדיהם: מליא (ערב שבועות תש"ד), צבי (היארצייט נקבע לשביעי של פסח תש"ה), הילד שמואל דוד (ערב שבועות תש"ד) והילדה הענדי רחל (ערב שבועות תש"ד) הי"ד.

שרדו, בנם הרב הנגיד ר' אברהם הכהן פרידמן רעייתו צפורה, ובתם מרת נייטשא אשת הרה"ג ר' נפתלי לאנדא אב"ד חוסט, ומשפחותיהם.

בספר 'שרגא בטהרה' (תשנ"ה) מעמו' קסז ו'שרגא בטהרה' (תשע"ה) מעמו' תל"א, הובאו שרידי כתביו של הרב יעקב הכהן פרידמן בעניינים הבאים: האם מותר להדליק נר ביום טוב שחקוקים עליו אותיות (נדפס בשו"ת חסד יהושע א, סי' כה), דין משאיל חלוק לילך בו לבית האבל (נדפס בשו"ת חסד יהושע, אף סי' מא), תקנות במקולין, היתר מאה רבנים לאחר שאשה עזבה את בעלה (נכתב בשנת תש"ב ונדפס בשו"ת 'טללי אורות' הנספח לשו"ת מהר"ף שוסבורג, גראסווארדיין תש"ד, עמו' קז), בהיתר עגונה, מכתב מאת הרב יעקב פרידמן אל הרב זוננפלד והרב דושינסקי שיתפללו לרפואת אביו. מכתבים אל הרב דושינסקי ודין נטיעת ענפים ופירות ארץ ישראל בשנת שמיטה.

האדמו"ר ממונקאטש בעל 'מנחת אלעזר' השיב לו תשובה בעניין שימוש בבנזין שמעורב בו ספירט חמץ, ותשובה זו הודפסה בכתב העת 'הכוכב' ובספר 'כוכבי יצחק', ב, סי' כד. מכתב הרב יוסף צבי דושינסקי לרב יעקב פרידמן הי"ד, משנת תרצ"ד, הובא בתחילת הספר 'שרגא בטהרה'.

עניינו של ל"ג בעומר / רבי אברהם יעקב פרידמן הי"ד

תמונת רבי אברהם יעקב פרידמן הי"ד

ל"ג בעומר חצר"ת, באמצע דבריו:

'ומרדכי ידע את כל אשר נעשה' (אסתר ד,א), 'ומרדכי' – מרי דכיא, מתקן המידות, הוא 'ידע' – 'דע' יו"ד, הנקודה הקדושה. 'את' – עם התורה מאל"ף ועד תי"ו. 'כל' – שניתנה ביום החמישים. 'אשר נעשה' – שהקדימו היהודים 'נעשה' ל'נשמע', על ידי 'נעשה' של הכנות בכוונות בימי הספירה, 'ונשמע' בקבלת התורה בשבועות.

ל"ג בעומר הוא עניין 'נעשה אדם נאמר בעבורך', זאת אומרת מתקנים בימי הספירה בחינת 'נעשה' של 'אדם נאמר בעבורך'. 'זאת התורה אדם' כו' (במדבר יט,יד), אתם קרויים אדם (יבמות סא.), אשר ישראל ואורייתא חד, 'נאמר בעבורך' – ראשי תיבות 'בן', 'בנים אתם לה' אלקיכם', 'אתם' – [אותיות]  אמת, עם תורת אמת אזי 'בנים אתם'. מי גילה רז זה לבני (שבת פח.), 'מי' – [גימטרייה חמישים], בחמישים יום גילה רז זה שהקדימו 'נעשה'. 'רז זה', זאת אומרת אור זה, 'וירא אלקים את האור כי טוב' (בראשית א,ד), וגנז את האור, ול"ג בעומר – גילה רז זה – אור זה.

'וידבר ה' אל משה בהר סיני' (ויקרא כה,א), 'בהר' – בגימטרייה 'אור', 'סיני' – אשר נגלה על הר סיני. עד כה היה ה'לב' של הספירה, 'ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד', 'נגד ההר' – 'נגד' בגימטרייה 'זן', אזי בלב אחד יכולים לבוא לבחינת זן ההר, למי שנתגלה בהר, ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים (זוהר הקדוש ח"ג ז:).

מעכשיו עד שבועות הוא 'טוב', זאת אומרת 'אמרו צדיק כי טוב' (ישעיה ג,י). 'אמרו' – לשון העלאה, 'צדיק' – צדיקו של עולם, ב'טוב' ימים – אמרו 'רם ז' – צריך להעלות את ז' המידות, שהוא 'אמרו צדיק'.

'וישבתם על הארץ לבטח' – 'לבטח' בגימטרייה מ"ט, בימי הספירה הבא יראו האנשים 'על הארץ', מעל הארציות. 'וישבתם' – 'תם שב' יו"ד וא"ו. 'שב' ביראה, יו"ד היא אהבה, וא"ו היא אמת, שלשת המידות הכוללות את כל המידות. ומתקנים אנשים את שלשת המידות בשלימות, שיכול אדם להיות מוכן עם כל המדות. 'לבטח'   – בגימטרייה 'לב טוב'. יראה, הוא 'רואה אני את דברי אלעזר מדבריכם'. 'ובכל ארץ אחזתכם גאולה תתנו לארץ', 'תתנו לארץ' ראשי תיבות בגימטרייה 'נפש'; הגאולה היא גם לשחרר את הנפש. 'נפש' בגימטרייה 'חי בית' – חיות יובאו מבחוץ לבית, זה צריך להיות 'ויבן הבית לה", 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'. 'גאולה' זהו 'גל א ו"ה', זכותו של רבי שמעון בן יוחאי צריכה להגן כשהיא בקרב גל אחד מכסא הכבוד ושל אותיות ו"ה. ה' שלום וכסא שלם. 'ובני ישראל יוצאים ביד רמה' אומר התרגום 'בריש גלי', 'בריש' ראשי תיבות רשב"י, 'גלי' – בזכותו יהיו בני ישראל יוצאים', גילה רז זה – אור זה, הצריך להתגלות בשלימות. היום הוא יום ההילולה של זקנינו הרמ"א ז"ל. 'רמ"א' בגימטרייה 'זכר יד', 'זכר' בגימטרייה 'ברכה', כמו צינור, 'יד' – 'והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל', 'וגבר' – [גימטרייה] 'יאר'. 'ישראל', זכותו של רבי שמעון בר יוחאי יהיה מגן שיתקיים 'ובני ישראל יוצאים ביד רמה', בריש גלי, בזכות הרמ"א הקדוש יגבר ישראל, יאר ישראל, צריכים היהודים להאיר בגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

(נחלת יעקב, ל"ג בעומר, מהדורה חדשה 196, בתרגום חופשי מיידיש)


רבי אברהם יעקב פרידמן מבויאן-לבוב (למברג), נולד בסדיגורה בכ"ד ניסן ה'תרמ"ד (1884), לאביו האדמו"ר הראשון מבויאן, רבי יצחק, ה'פחד יצחק'.

הרבי התחתן עם בת דודו רייזל בת ר' אהרן שוב מברדיטשוב. בזיווג שני התחתן עם חנה הי"ד, בת האדמו"ר רבי מרדכי טברסקי מלויעב. לא נולדו לו ילדים.  לאחר פטירת חותנו בשנת תרע"א, שב להתגורר בבויאן. בתחילת מלחמת העולם הראשונה, נדד ביחד עם אביו לווינה.

לאחר פטירת אביו, בשנת תרע"ז, מונה כאדמו"ר, ועבר לעיר לבוב, שם ייסד ישיבה על שם סבו-זקנו האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין. בית מדרשו היה בית ועד לחכמים ומרכז לצדקה וחסד, מלא באהבת ישראל. רבים מחסידי רוז'ין בגליציה התרכזו סביבו, והמונים השתתפו ב'שולחן' שלו ושמעו את חידושי תורתו.

בהושענא רבה תרצ"ח (1936), הגיעו לרבי איש אחד יחד עם בנו. האיש היה עשיר ובעל נכסים רבים, והבן למד בגימנסיה ויצא לתרבות רעה. האב הגיע להתלונן בפני האדמו"ר על התנהגות בנו, שאינו שומע בקולו ומתנכר לו, עד שאין להם כל שיחה משותפת. האדמו"ר הקשיב לאב והזמין אותו לבוא ל'טיש' יחד עם בנו. הרבי הורה לגבאי להושיב אותם במקום מכובד. באמצע ה'טיש' אמר הרבי 'תורה'. הוא התחיל בפסוק 'שמע ישראל', ובהמשך התמקד בפסוק 'ושננתם לבניך ודברת בם', ואמר שיש לו תמיהה בפסוק זה, דלכאורה סדר הדברים היה צריך להיות הפוך: קודם 'ודברת בם', ואחר כך 'ושננתם לבניך', שהרי תחילה צריך ללמוד בעצמו, ורק אחר כך יוכל ללמד את בניו. ועוד, דלכאורה אין כאן מקומו, אלא רק לאחר 'ובשכבך ובקומך ובלכתך בדרך', כי שם נגמר עניין לימוד התורה שלו, ורק אחר כך היה מתאים הציווי ללמד תורה לבניו, ולמה מקדים 'ושננתם לבניך'? ואמר הרבי ליישב, דהכתוב בא לרמז שכאשר האדם מחנך ומגדל את בנו לתלמוד תורה ומקיים מצות 'ודברת בם'. ונמצא שכאשר האדם מקיים קודם 'ושנננתם לבניך', אזי יוכל לקיים גם מצות 'ודברת בם', שהאב והבן ידברו ביניהם.
וכאן הפנה הרבי את ראשו לכיוון אותו אב עשיר שהתלונן על יחסו של בנו אליו, ואמר לו: 'אולם כאשר האב שולח את בנו ללמוד בגימנסיא, שוב אינו יכול לקיים 'ודברת בם', כיון שאין לו עם בנו שיחה משותפת, וכיצד יוכלו לדבר ביניהם. וזהו גם ביאור המשך הכתוב 'בשכבך ובקומך ובלכתך בדרך', שגם את זה יוכלו האב והבן לקיים, כי תמיד יהיה לאב מה לשוחח עמו, הן בשבתו בביתו, והן בלכתו בדרך, מה שאין כן כאשר שולח לגימנסיה את בנו, אינו יכול לקיים כל זה.

(הרב שלמה גולדשטוף, חתנו של הרב מטשעבין, בשם רבי אברהם יעקב פרידמן מלבוב)

הרבי היה פעיל בעניינים ציבוריים, ורדף שלום. הוא עודד את חסידיו לעלות לארץ ישראל, ובשנת תרצ"ג ביקר בארץ ישראל, לרגל חנוכת ביתו של אחד מהחסידים. באותה שנה הגיע הרבי למירון בל"ג בעומר, והדליק שם את ההדלקה המסורתית.
עם תחילת מלחמת העולם השנייה, היה ביתו מרכז לפעולות הצלה וסיוע לפליטים. תחת הכיבוש הסובייטי, נרשם הרבי כסוכן ביטוח, והחסידים סייעו לו בתפקיד זה. הוא סבל קשות תחת שלטון הנאצים וכל הניסיונות להצילו, כשלו.

הרבי נרצח בברוטאליות בשואה על ידי הנאצים בב' באלול תש"ב (1942) בחצר ביתו, ושם נקבר. יחד עמו נרצחו גם רעייתו, והגבאי שלו, ר' מרדכי ליסקובטר הי"ד.

חלק קטן ממאמריו ותורותיו נלקטו ויצאו לאור בספר 'נחלת יעקב' (ירושלים, תשל"ג ותש"ס).

ליקוטים בעניין מעלת הצדקה והדרכות בנתינת צדקה / הרב אברהם מאיר זיסוויין הי"ד

ספר הליקוטים, שער ג – שער גמילות חסדים

פרק א, מעלת הצדקה
א. הנותן צדקה עולה ויושב כנגד כסא הכבוד. (ספרי פ' תצא, תנא דבי אליהו זוטא א)
ב. כל העושה צדקה כאילו מלאו לכל העולם כולו חסד. (סוכה דף מ"ט ע"ב)
ג. כל מי שמאכיל פרוסה לצדיק כאילו קיים חמשה חומשי תורה.
ד. גדול המלוה יותר מן העושה צדקה והמטיל לכיס יותר מכולם. (שבת דף ס"ג ע"א)
ה. אין לך מצוה שנפש האדם מתעלית על ידה כמו בצדקה שאדם נותן מיגיע כפו כו'. (אור הגנוז פ' תרומה).
ו. אמרו רבותינו רז"ל בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליו ועכשיו שלחנו של אדם מכפר, משום שבא עני ונותן לו משלחנו, וכן אמרו רבותינו ז"ל המאריך בשלחנו מאריך ימים, והטעם כדי שיבא עני ויתן לו.
ז. מי שהשלים נפשו של עני ונתן לו צדקה, אפילו הגיעו ימיו של אותו אדם ליפטר מן העולם, הקב"ה מוסיף לו חיים. (מדרש תנחומא משפטים סי' ח', תנא דבי אליהו זוטא א)
ח. דבר נפלא מאד, כל הנותן צדקה אפילו ניתנה רשות למלאך הממונה על הפורעניות ליפרע ממנו, אין המלאך הממונה על הצדקה מניחו, אלא רץ והולך בין מלאכי מרום והן נותנים לו ריצה, ועומד לפני הקב"ה ואומר עליו סנגוריא, ואומר ריבונו של עולם, פלוני שנתת רשות לאבדו זכות גדול בידו, ומלאך הממונה על הפורעניות אומר בשביל זה אתה מזכהו, והלא כמה עונות בידו, וזה משיב מצוה זו שעשה שקולה כנגד כולם. באותה שעה הקב"ה אומר למלאכי הפורעניות, אל תגעו בו, כי מצאו לו זכות. (מדרש זוטא שיר השירים א)
ט. אם ראית זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטט, הרבה בגמילות חסדים. (ירושלמי סנהדרין פ"י)
י. אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה, וכל שכן כשהם מרובים. (גיטין דף ז' ע"א)
יא. הבעל שם טוב ז"ל היה מוכיח תמיד את הקהל בזה הפסוק 'ה' צלך', דהיינו כמו שהצל עושה מה שהאדם עושה, כך הבורא יתברך כביכול עושה מה שהאדם עושה, ולכך צריך האדם לעשות מצוות ולתת צדקה ולרחם על העניים, כדי שיעשה הבורא יתברך עמו גם כן טובה. (קדושת לוי פ' ויחי).

פרק ב, הדרכה בנתינת צדקה
א. מתן בסתר
גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו עליו השלום. (בבא בתרא דף ט' ע"ב)
כל הנותן צדקה בסתר, הקב"ה כופה ממנו ומאנשי ביתו מלאך המות.
אחד מן הנדיבים היה אומר לחברו, כשתצטרכו לי בדבר אל תבקשו ממנו פנים בפנים, כי איני רוצה שאראה בכם זלזול השאלה, אלא כתבו שאלתכם אלי על ידי אגרת.
ב. ליתן בשמחה
רבינו האריז"ל היה נותן צדקה בשמחה גדולה וטוב לב, ולפעמים לא היה מסתכל אם נשאר בידו עוד מעות, אם לא, והיה נותן הכל.
ג. המעות שנותן יהיה ממון כשר
דהנה מעשה הצדקה אמרו רבותינו ז"ל ששקולה ככל המצות, ושניהם צריכים למעות, הן לפיזור הצדקה, הן לענג את, והעושה אותה יברא לו סנגורים גדולים, ובפרט בשבת ליתן לו משאלות לבו, וזה אם המעות מנוקה מעון גזל ושאר איסורי תורה. אבל אם חס ושלום המעות שיעשה בו צדקה או שמענג בו שבת גזל או גנוב וכדומה, אז סנגורו כו'. (נועם מגדים פרשת תרומה)
ד. עניי עירו
בתשובת שמש צדקה ח"ד סימן י"ט כתב דעניי עירו אפילו הם עמי הארץ, קודמים לעניי עיר אחרת שהם תלמידי חכמים.
ה. עניי ארץ ישראל
תשובה הלכה דעניי ארץ הקודש נקראים עניי עירך.
ו. יגמול חסד אפילו למי שהרע לו
לעולם יגמול אדם חסד אפילו עם מי שהרע לו ולא יהיה חס ושלום נוקם ונוטר.
ז. עונש למי שאינו משיב נפש העני
מאן דלא משיב נפש העני בעולם הזה, הקב"ה לא ישיב נפשו לעולם הבא.
ח. לדון העני לכף זכות
הרוצה לעשות נחת רוח ליוצרו יתברך שמו, אל יכעום על העני. אפילו בשעה שרואה בו שעושה דבר שלא כשורה וכהוגן, ידינהו לכף זכות כי חסרונו ודוחקו גרמה לו זה.
ט. גם המקבל הצדקה יכוון לשם שמים
שמעתי בשם הרב החסיד מו"ה זוסמאן מאניפאליא ז"ל 'ויקחו לי תרומה', היינו שוודאי האדם שנותן צדקה ודאי נותן לשם מצוה כו', אך שהתורה צריכה לזרז המקבל הצדקה שתהיה לשם מצוה ולא לכוונה אחרת. וזה 'ויקחו לי', לשמי, שהלקיחה תהיה לשמי. וזהו שאמרו הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, שבוודאי היתה כוונתו לשם שמים. (מבשר צדק פ' חקת)


מכתב שכתב הרב אברהם מאיר זיסוויין הי"ד לרבו, האדמו"ר רבי אהרן ראטה:

ב משפטים ת"ש סאטמאר יצו"א

אל כ"ק אדמו"ר הרב הקדוש וכו' מוה"ר אהרן שליט"א (זי"ע), ועיניו תחזינה בביאת גואל צדק במהרה, ובינתיים נזכה לשמוע ולהתבשר מבריאותו ומשלומו ולהתחמם באורו ולהתקשר עם בני חבורתו.

אני כתבתי קארטע רעקאמאנדירט על אדרסת ר' אברהם מרדכי קודם חנוכה, וכללתי שם כמה ענינים נחוצים, והנני מצטער אם הקארטע לא באה אל ידו הקדושה, דקדקתי בלימודי בספר הקדוש 'שולחן הטהורש דקדוק קטן במאמר עצות האכילה (דף קפ"ט ע"א) בשורה כב 'מכמה תענית', ואחר כך בשורה כה 'כאילו התענה תענית שלם', גם בשורה האחרונה 'וחשוב בשמים כמו תענית', שבתחילה כתוב 'מכמה תענית' ואחר כך נראה שרק לתענית אחד נחשב. אבקש מאד כשיקח כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א (זי"ע) מועד להשיב לי.
יאבה בטובו להוכיח את בני יצחק שיחזור על לימודו שרגיל בהם ולא ישכחם, כי צריך בכל יום שעה שלימה לחזור וזה קשה לו מעט, וזה לא כביר אמר לי שהמתין הבאנהויף חצי שעה וחזר טו"ב פרקים, על כן הפסד גדול אם יתרפה לחזור עליהם ואבקש מאד לזרזו בזה. אבקש עוד לקרב את ידידי חיים ישראל נ"י וכו' אני נותן המעמדות כסדר ליד הגובה, בפעם אחרת אשלח בעזרת ה' יתברך אינטערנאציאנאלע יארקליך, רק כעת קשה עלי לכתוב איגרת, בכרטיס הקודמת כתבתי וויכטיגערס, וכעת אין לי מה לכתוב רק עיקר כתיבתי להזכר בזכרון קדשו, ולהתכלל עם השפלים הנכללים ברעיוניו הטהורים, כי בעוונותינו הרבים אין עצה ואין תבונה לכוין איזה כוונה, וזאת תקוותי כי כשיתרמי לעתים רחוקות איזה התעוררות אזי תתעורר נפשי השפילה מאד באהבתו, ולזכות לילך באור ה', כי בדוק ונבחן אצלי פעמים רבות, כן יזכנו ה' יתברך שאזכה להתעורר ולהתקשר בעתים תכופות עם כבוד קדושת אדומו"ר שליט"א (זי"ע), ולהתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות.

הנכנע מרחוק מול הדרת קדשו
אברהם מאיר בן בילא נעכא

להנצל מחבלי משיח ומעלילות רעות בדבר חתימות הספרים, לזכור בני יצחק עם בני צבי אלימלך וכל בני ביתי לטובה.

(תולדות אהרן, ג, עמו' רלז-רלח. תשובה על מכתב זה, שכתב אליו רבי אהרן ראטה, הובאה בספר אגרות שומרי אמונים, אגרת לח)


החסיד הגאון הרב אברהם מאיר זיסווין, נולד בסביבות שנת תרמ"ח (1888), בעיירה באליגראד, לאביו, הרב יצחק (שהיה חסיד של רבי דוד מדינוב, בעל 'צמח דוד', ובניו, רבי צבי הירש מבלאזשוב והרבי מביקאווסק), ולאימו, מרת בילא נעכא. הרב יצחק היה סוחר שקם בכל יום בשעה אחת אחר חצות לעבודת ה'. הוא נפטר במלחמת הראשונה, לאחר שעסק במסירות נפש בטהרת מתים ובקבורתם, ונדבק במחלקת הכולירע. בצעירותו, התלווה הרב אברהם יצחק לאביו בביקוריו אצל הצדיק מבלאזשוב. ר' אברהם מאיר היה מקושר עם הרבי מבלאזשוב בכל נפשו, ולמד בבית מדרשו. הרבי היה לוקח אותו להתלוות אליו בנסיעותיו, ובחר בו כחברותא לנכדו, ר' ישראל. עוד בצעירותו היה ר' אברהם מאיר מתמיד ועילוי, שמיעט בדיבור, והיה קם בשעה אחת וחצי אחר חצות לעשות בתורה ובתפילה עד לעלות השחר.

במלחמת העולם הראשונה היגר הרבי מבלזאשוב לעיר בודפסט, התלווה אליו הרב אברהם. לאחר ששמע שבישיבת וויצן יש בחור מיוחד, בעל נשמה גדולה, בעל שכל עמוק וחריף, צדיק עליון וקדוש, 'חידוש ועובד ה' גדול', המחזק חבורת בחורים בעבודת ה', נסע הרב אברהם מאיר לוויצן והכיר שם את הבחור רבי אהרן ראטה, ומיד חשב שבחור זה עתיד להיות 'רבן של ישראל, ואלפים ישכימו לפתחו', ונעשה לחסידו ולאחד האריות שבחבורת החברייא קדישא בעיר סטמאר.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה חזר הרבי מבלאזשוב לגליציה והתיישב בעיר רישא, ומשם עבר לגור בעיר סטמאר. משנת תר"פ לערך, התגורר גם הרב אברהם מאיר בסטמאר, בקרבת הרבי מבלאזשוב. הרב אברהם מאיר היה מלמד תינוקות ואחר כך פתח חנות ספרים ותשמיש קדושה. הוא הצליח במסחרו והתחיל עסוק בהוצאת ספרים ובמכירת ספרים ותשמישי קדושה לסוחרים קטנים בכל המדינה. הוא נהג לשבת בחנותו ללמוד ללא הפסקה, ולמעט בדיבורו עם הקונים. הוא חיבר את 'ספר הליקוטים', הכולל לקט דברי תורה, מוסר וחסידות, עצות ודרכים להתקרב לעבודת ה' ולעשותה כתיקנה.

הרב התחתן עם מאת לאה סלאווא, בת הרב יעקב מרדכי שפירא הי"ד, שנהרג עקה"ש בי' בסיון תש"ד.

הרב אברהם מאיר היה תלמיד חכם עצום, וחסיד מופלג, מקובל ובעל מידות נעלות, שהשתוקק לעבודת את ה' ולשמוע את דבר ה'. כשרבי אהרן ראטה אמר לו שיש לו דבר מה לומר לו בעבודת ה', היה הרב אברהם מאיר ממהר להגיע גם באמצע הלילה בעיצומם של ימי החורף. הוא נהג לערוך יחד עם רבי אהרן ראטה תיקון חצות, ולהתפלל יחד עם רבי אהרן וחבורתו. תפילותיו היו בדבקות עצומה. הוא היה בעל תפילה נפלא ובעל קול ערב, ולרוב שימש כשליח ציבור בימים הנוראים.

אגרת ששלח הרב אברהם מאיר לרבי אהרן ראטה, בשנת ת"ש, לאחר שרבי אהרן עלה לארץ ישראל, מופיעה כאן למעלה. מכתבים מרבי אהרן ראטה אל הרב אברהם מאיר מופיעים בספר 'עובדא דאהרן' עמו' קעב, ובספר 'אגרות שומרי אמונים', סי' יח, לח ונג. תשובה לשאלה ששאל מופיעה בשו"ת 'דברי יואל', א, סי' קכו.

באייר תש"ד גורשו יהודי סטמאר לגטו, ומשם החלו להסיע אותם ברכבות למחנה ההשמדה. הרב אברהם מאיר הכין את עצמו לקדש את השם. ביום האחרון לפני הגירוש מהגטו, הלך הרב אברהם מאיר לבית המדרש 'שומרי אמונים', ועמד שם כשלש שעות, כשחתנו הרב יהודה הכהן רוזנברג עומד לצדו, וקרא את כל ספר התהילים. אחר כך אמר לחתנו: 'אני הולך על קידוש השם ואתה תראה להציל עצמך עם המשפחה'. הרב נפרד מבית המדרש בדמעות, והלך לתחנת הרכבת. בדרך אל מחנה ההשמדה אושוויץ, רקד הרב אברהם מאיר כשספר תורה בידו, בשמחה על שהוא הולך למסור נפשו על קידוש ה'. הרב נספה באושוויץ ביום כ"ח באייר תש"ד (1944).

בנו הבחור צבי אלימלך, היה מתמיד עצום ונהג לשורר יחד עם אביו לפני התיבה. הוא נהרג עקה"ש יחד עם קהילת סטמאר בי' בסיון תש"ד.
נספו גם בתו, שבע, ואחיה הילדים: יהושע זאב ונטע.
בנו הרב יצחק נספה יחד עם רעייתו בלימא, וילדיהם חיים שלום, צבי אלימלך, ועוד.
בתו חוה קריינטשא, שרדה, והתחתנה לאחר תום המלחמה עם הרב משה מנחם יאזשעף.

סיפורים על האדמו"ר רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה ובנו האדמו"ר רבי אליעזר צבי ספרין / הרב יוסף שמואל שמלקא ארליך (הולנדר) הי"ד בשם סבו זקנו

תמונת הרב יוסף שמואל שמלקא ארליך הי"ד

בעת פטירתו של ה'נועם אלימלך' זי"ע ראו האנשים שעמדו אצל מיטתו מסביב לו, איך שבכל פעם הוא פותח את עיניו ומביט ומתבונן על האנשים העומדים לפניו וסוגר את עיניו בחזרה', כאילו מחפש הוא את מישהו. 'כן כמה פעמים'. והרב ר' יצחק אייזיק מספרין היה אז נוסע על דרכו לליזנסק.
ברגע בואו, פתח הרב הקדוש את עיניו, ואמר לו: 'וואס האט איר אייך אזוי לאנג געזוימט' (למה התמהמת כל כך?) "איך ווארט שוין אויף אייך לאנג" (אני מחכה לך מכבר!) "ומיד יצאה נשמתו הקדושה בטהרה".

(מתוך מכתב מאת הרב יוסף שמואל שמלקא ארליך, בשם אבי זקינו הצדיק ר' חיים ארליך אב"ד סוואליווע, בתוך 'ר' יצחק אייזיק מקאמארנא' עמו' 29-28)

הרב הצדיק ר' חיים ארליך אב בית דין של העיר סוואליווא סיפר כי כשהוא היה כבן עשר, לן בבית אביו, הצדיק הקדוש רבי יצחק אייזיק מקאמארנא, שהיה בדרכו לחתונת נכדו, ר' משה'לי אלטאטאטר בזידיטשוב.'עבודתו בלילה היתה עד להפליא. דרכו בקודש, כשהלך לישון, שני הגבאים היו ניעורים אצלו ועמדו הכן עם ספר ומים. והוא שכב על מיטתו והתחיל לומר פסוקים ומאמרים בגמרא ומדרשים עד שישן, ולא היה כחצי שעה שהקיץ משנתו. וברגע הקיצו, מיד נתנו לו המים ונטל ידיו והתחיל שוב לומר פסוקים ומאמרים כנ"ל עד שישן שנית. וגם כן בזמן מה, ויקץ משנתו, ותיכף ומיד נטל ידיו והתחיל שוב לומר כנ"ל. וכן היה כמה פעמים. והכל ביחד היה ישן לערך שתים-שלוש שעות. ואחר כך ויקם על רגליו לעבודתו הקדושה, ויקץ משנתו ויאמר: אכן יש ה' במקום הזה. ועסק בתורה עד אור הבוקר'.

(מתוך מכתב מאת הרב יוסף שמואל שמלקא ארליך, בתוך 'ר' יצחק אייזיק מקאמארנא' עמו' 86-85)

רבי צבי, בנו של רבי יצחק אייזיק מספרין, העמיק בחכמת הקבלה ונפשו דבקה בתורת הנסתר. לעת זקנתו, קודם פטירתו, כתב לגאון הקדוש רב שר שלום רוקח מבעלז ש'טמורין אצלו רזין דרזין, סודות התורה, מילי דלא שמעתן אוזן מעולם… ואין לו למי לגלות אותם. ונתקרב עת ישוב לגן עדן העליון, ולכן מבוקשו שיבוא אליו, שיודיעו ויגלה לו'. והאדמו"ר מבעלז השיב 'שמפחד ליסע, שמתיירא שלא יאבד מדריגתו ולא ישיג מדריגת הקדוש האלוקי מזידיטשוב'.

(מתוך מכתב מאת הרב יוסף שמואל שמלקא ארליך בשם אבי זקינו הצדיק ר' חיים ארליך אב"ד סוואליווע, בתוך תלפיות, ז, חוברת ב-ג-ד, עמו' 514)


הרב יוסף שמואל שמלקא ארליך – הולנדר הי"ד, משושלת האדמו"רים רבי צבי הירש מזידיטשוב, מהר"ם מלינסק ובעל באר מים חיים, נולד בשנת תרס"ט (1909) לאביו, האדמו"ר רבי יהודה ליב (יודע'לע) מנירעדיהאז (שנקרא בשם משפחת אמו, 'הולנדר'), בן האדמור רבי חיים ארליך מברעזנא אב"ד סוואליווע חתנו של הצדיק רבי יוסף כ"ץ הולנדר אב"ד אמסאנא.

הרב יוסף שמואל שמלקא התחתן עם חיה רבקה בת הרב נפתלי צבי אונגר הי"ד מבארדיוב (בן האדמו"ר רבי משה אליקים בריעה אונגער אב"ד דומברובה, וחתנו של האדמו"ר רבי משה הלברשטאם מבארדיוב), ונולדו להם עשרה ילדים.

הרב היה חסיד נלהב ובר אבהן, למדן עצום, גדול בתורה, חריף ובקי, ירא ושלם, חכם מחוכם ובעל הוראה מובהק, מתון ושקול, נעים הליכות ואהוב לבריות. התגורר מספר שנים בנירדהאז, כיהן כאב"ד ריגליץ, ובתחילת מלחמת העולם השנייה, בשנת תרצ"ט, התקבל לכהן ברבנות בבארדיוב, ועבר לשם עם משפחתו. הרב סבל רבות מהתנכלויות השלטון הסלובקי ונהרג עקה"ש עם רעייתו ושמונה מילדיו באושוויץ בט"ו בתשרי תש"ה.

רק שתים מבנותיו, פיגא וטובה, נצלו. אחר המלחמה עלו הבנות לארץ ישראל. והתיישבו בקבוץ יסודות, של פועלי אגודת ישראל: פיגא ציפורה שנישאה לר' מנדל בריקמן, וטובה שנישאה לר' דוד באש.

תשובות אליו: גבעת הלבונה (מאת דודו, הרב נפתלי הירץ בומבך), נה-ס; מנחת יחיאל (מאת הרב אלטר יחיאל נבנצאל), ח"ב, כ, קלט, ח"ג: קטו.

רוצים אנו לעורר לתחיה הפלפול התלמודי העתיק ולהכניס זרם של חיים חדשים בעולמו התורני / הרב זאב נבנצל הי"ד וחברו אהרן וירט

מטרתנו

כל דבר שאין לו מרכז – מטרתו ממנו והלאה. זה הוא כלל ידוע. גם להצעירים העוסקים בתורה היה תמיד מרכז – הישיבה, ואחר כך הבית המדרש, שם בהישיבה או בהבית המדרש היה נשמע תמיד קול התורה. זה שואל וזה מיישב, זה מקשה וזה מתרץ, זה בונה וזה סותר, קנאת חברים – קנאת סופרים המרבה חכמה מלאה את כותלי בית המדרש ונתנה לנו את גדולי התורה קבניטי ומנהיגי האומה.

ואיך עתה המצב בגלילינו? בתוצאות המשבר הדתי פנה הנוער היהודי עורף ללימודי התורה. הבתי מדרשות נתרוקנו ופה ושם נשארו יחידים גלמודים. מצב כזה כמובן אינו מסוגל להתפתחות הלימוד, ולמלאות את החסרון הזה החליטה הישיבה 'אור תורה' להוציא לאור את הקובץ הזה.

רוצים אנו איפוא ליצר במה שלפניה יציעו הצעירים חובשי בית המדרש את קושיותיהן, בה ידפיסו את חידושיהן, בה יבואו בעלי תריסין וינצחו זה את זה.

רוצים אנו לעורר לתחיה הפלפול התלמודי העתיק ומקווים אנו שזה יכניס זרם של חיים חדשים בעולמו התורני כיוצא מזה. קובצנו נברא בעד צעירים חובשי בית המדרש ותלמידי הישיבה, אבל כמובן יהיה מקום בקובצנו גם בשביל הרבנים גדולי התורה, כנראה מהקובץ הראשון הזה.

מאמינים אנו שיש צורך בבמה כזו בגלילנו, ואם אננו, עוד ניצור את הצורך הזה בעזרת ה' יתברך. עד כמה יעלה הדבר בידנו, יורנו הזמן.

המערכת

(מאמר המערכת מאת אהרן ווירט וזאב נעבענצאהל, קובץ תלמודי-פלפולי אור תורה, סטניסלאב, ניסן תר"ץ)


ב"ה סטאניסלאב.

יש להקשות לשיטת רשי"י ביבמות ד' כ"ו א' והובא בשלחן ערוך אבן העזר סי' ט', דאף אשה שנתגרשה שני פעמים אסורה לינשא פעם שלישית, מש"ס ערוך ביבמות דף ס"ד א' דאיתא שם 'ניסת לראשון ולא היו בנים, לשני ולא היו לה בנים, לשלישי לא תנשא, אלא למן שיש לו בנים', ולשיטת רש"י איך יכולה לינשא אפילו למי שיש לו בנים, הא הוחזקה להתגרש והרי היא קטלנית.
ואפשר לומר  כאן דפעם אחת נתאלמנה ופעם אחת נתגרשה, כדמשני הש"ס ביבמות שם ד' כ"ז א' 'מיתה אגירושין וגירושין אמיתה', דמהברייתא משמע ששהו עמה עשה שנים ולא היו לה בנים ועל כן גרשוה, דקאי אמתני' דשם שמיירה מזה, ועוד דבעי שם הש"ס אדין דברייתא זו מהו דליתבעוה הנך קמאי וכו'. עיין שם. משמע שעדיין חיים, ושניהם גירשוה, ואם כן איך יכולה לינשא הא היא קטלנית לפי שיטת רש"י.
ונראה ליישב דהנה האחרונים כתבו בסברת רש"י דהטעם הוא דאשה זו מזלה שתהיה בלא בעל או על ידי גרוש או על ידי מיתה, ואם כן השתא דנתגרשה שתי פעמים חיישינן שמא בפעם השלישית ימות הבעל. ועיין בבאר היטב אבן העזר סימן ט' דקורא לנתגרשה שני פעמים 'קטלנית'. והנה הנודע ביהודה חלק אבן העזר סימן ט' כתב וזה לשונו: 'ודע שיש בידו להמציא קולא אחת, והוא שהרא"ש כתב בתשובה מה שאמרו מזל גורם, אין הפירוש שמזל גורם שימותו אנשים, כי מיתת האיש אינו תלוי במזל, רק מזל גורם להחיוב בעושר, או להפך. והאשה חיותה כלואה בבית ומתפרנסת על ידי בעלה, מזלה גורם שימותו אנשיה למען תחיה בעוני. ומעתה אני אומר שזה בסתם נשים, אבל באשה שהיא אשת חיל, ואנו רואים שגם אחר מיתת אנשיה היא מצלחת במשא ומתן ומתפרנסת שלא בצער, אז ודאי שאין מזלה גורם לעניות, אם כן מיתת אנשים לאו על ידה היא כו". ומסיק שם 'אבל מכל מקום הואיל ולא מצאתי סברא זו בשום קדמון, לא מצאני לבי להתיר בפירוש, אמנם די ביאור שפתחתי לך'. ואף שהרבה חולקים עליו, עיין בתשובת מהר"ם שיק אבן העזר סי' מ', יש לומר דרש"י אזיל בסברת הנודע ביהודה, וממילא מיושב הקושיא הנ"ל דהגמרא שם מיירי מאופן שאין איסור מכוח קטלנית, כגון שהיא אשת חיל. ודו".ק.

א. וו. ז. נ.

(אור תורה, סי' יג)


הרב זאב נבנצל הי"ד – נולד בשנת 1913, להוריו, הגביר החסיד ר' משה צבי הירש הי"ד (בנו של הגאון הרב אלטר יחיאל נעבענצאל מסטניסלב מחבר ספר 'מנחת יחיאל') ורעייתו נחמה הי"ד (בת הגאון הרב יוסף הכהן אב"ד אמסאנא) מסטניסלב. בבית הוריו התאחדו תורה וגדולה, וביתם היה בית ועד לחכמים ופתוח לרווחה לבני עניים.

הרב היה תלמידו של הרב יקותיאל אריה קמלהר בישיבה המקומית בסטניסלב. הרב זאב ערך את הקובץ 'אור תורה' ביחד עם חברו ר' אהרן וירט. חוברת א יצאה לאור בקולומיאה, בשנת תר"ץ, בהשתדלות ישיבת 'אור תורה' בסטניסלב, חידושי מאת הרב זאב יצאו שם לאור (חו' א, סי' ז, יג) ובהערות המערכת שם.

נספה בשואה בסטניסלב בשנת 1943. נספו גם הוריו, ואחיו, הרב יוסף יהודה נעבענצאהל אב"ד בראדשין ומשפחתו (רעייתו הרבנית מלכה בת הרב שמשון בלווגרונד, וילדתם טובה נספו נרצחה ביום ההריגה הושענא רבה תש"א, בעיר סטניסלבוב, ביחד עם אמו, נחמה), יעקב (עם רעייתו מרת קרינדל ב"ר יהושע השיל וקסלר, עם ילדתם שיינדל שפרינצא), ואהרן. הרב זאב ואחיו הקטן אהרן היו רווקים.

אחותו הרבנית מלכה, בעלה הרב הגאון ר' יוסף מנחם בן ר' דוד הכהן מאטצנר אב"ד ראזניאטוב, וילדיהם: נפתלי הרץ, חיים, אלטר יחיאל וחנה רחל, נהרגו עקה"ש בכ"ז בתשרי תש"ג בעיר קאלוש.

היארצייט של אביו, ר' משה צבי הירש, של הרב זאב ואחיו אהרן, נקבע לערב ראש חודש ניסן.

אחיו, שמואל, איבד בשואה את רעייתו הניא חנה בת הרב אליקים גציל הכהן ואת בתם חיה. שמואל שרד, עלה לארץ ישראל וכתב דפי עד לזכר בני משפחתו.

על שואת יהודי סטניסלבוב ראה באתר האנציקלופדיה של הגטאות.

כל תפילה ולימוד הם אבן לבניין העולם, ובפרט בלימוד הדף היומי, ברוב עם, בו מתאחדים כל ישראל לגוף שלם / ר' אברהם יונתן קוזלובסקי הי"ד

ב"ה פשעדבורשז.

לסיומא דמסכת ברכות מדף היומי לזכרון עולם להדרן (בקיצור נמרץ)

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם כו', היינו אף על פי שתלמידי חכמים חולקים, זה אוסר וזה מתיר, אף על פי כן בזה מרבים שלום, שמעמידים הדבר על בוריו ואמיתו. וזה ענין 'מחלוקת לשם שמים שסופה להתקיים', פירוש קיום התורה, מקור השלום, ואמר הטעם 'וכל בניך למודי ד' כו' בוניך', בוני העולם, שעל ידי תורה העולם מתקיים, כמאמרם 'בראשית – בשביל תורה שנקראו ראשית', כדאיתא בספרים הקדושים שכל תפלה או תורה של אדם הוא אבן ולבינה (ובספר יצירה כי אותיות ה"ת כ"ו) וכן אמרו אימתי עת רצון כו', שברב עם ביחד נקל לגמור הבנין. בטח כעת בלימוד דף היומי כן הוא, כל ישראל ביחד גוף שלם, ונזכה להבין לאמיתה, והבן.

​ואמר 'שלום רב לאוהבי תורתך', אמר אפילו לאוהבי התורה המחזיקים לתלמידי חכמים ומוקרי רבנן, שלום וכל טוב, שהיא כלי מחזיק ברכה, על דרך יששכר וזבולון, וזה יהיה 'שלום בחילך', בממניא בעבודתיא חוץ לפרגמטיא לזבולון, 'ושלוה בארמנותיך', בגופו ליששכר שיושב באוהל של תורה. וכפול הברכה ד' עוז לעמו יתן'. עוז התורה נתן לעם תלמידי חכמים, אבל גם לבחינת זבולון העוזרים לה אמר 'ד' יברך את עמו בשלום', גם לפשוטי עם, שאי אפשר להם תמיד לעסוק בתורה מקיימים כל היקר ואהוב וקוראים קריאת שמע ערבית ושחרית מקיימים והגיתם בה כו' שמרבים שלום, שאפילו אויביו כו' כמאמרם כאוחז חרב שתי פיפיות. ובזה ניחא בגמרא נשים במאי זכין כו', ונזכה גם כן בכלל ש'ד' עוז לעמו יתן'. מפיו כו', ולשמוע מפי הרב בעצמו, ואז לא יהיה שכחה, כששמעתי בשם הרב הצדיק ז"ל מטריסק 'כי אין שכחה לפני כסא כבודך', מי שאוחז את עצמו בבית הכנסת לפניו אין שכחה ולא יהיה שכחה ולא יהיה שם מחלוקת, רק שלום..

ופתח התנא בש"ס מאימתי מצות קריאת שמע שבה מקיים 'והגית בה', כי תלמוד גדול כו'. ובזה ניחא קושיית העולם על ש"ס תנא היכא קאי כו' ואי בעית אימא אברייתו של עולם ערב כו', ומקשים הלא מתורצת קושייה הראשונה 'תנא היכא קאי', אבל לפי דבריו מתינתין דתנא אברייתו של עולם קאי, וכתיב 'ויהיה ערב ויהי בוקר יום אחד', גם שני, וקשה למה כתוב 'הששי', וצרך לומר כדאמרו בש"ס ובמדרש, תנאי התנה הקב"ה כו' על ששי, וכל העולם נברא בזכות התורה, ממילא יודעין ונשמע שחייב לקרות קריאת שמע שמקיים תורה.

ואנו ​מתחילים מסכת שבת שכולו תורה. ביום כתיב 'וביום השביעי שבת לד' אלקיך', לשם ד', לתורה ולמצות וברכו וקדשו בתורה, והכל מודים שבשבת נתנה תורה לישראל. גם משה רבינו בעל (צ"ל: בעת) קבל התורה שמח בשבת, שעל כל פנים ביום שבת קודש יקדשו עם ישראל לתורה. ור"ל (=ורבותינו למדונו:) ובשבת קודש שלום ואין פגע, כדברי הזוהר הקדוש. גם אנו מסיימים בברכות' ד' יברך את עמו בשלום', שבסוף תתגלה אלוקותו בעולם, שיהיה ד' אחד, כל בשר יקראו בשמך כו', שהוא יחיד בעולמו. ופתח בשבת יציאות, דיני הוצאה. ועל זה קושיית נדרש רבה פרשה י"א טורנפס שהקשה לרבי עקיבא האיך הקב"ה מוריד גשמים ומשיב רוחות, והשב רבי עקיבא שעולם חצרו של הקב"ה, ומזה גם כן ראיה שהקב"ה יחיד ומיוחד בעולמו. והבן.
​אברהם יונתן קאזלאווסקי.

(הבאר, כרך רביעי חלק שני, אלול תרפ"ד, בעריכת הרב צבי הירש פרידלינג הי"ד, עמ' רפד, סי' קסה)

ב"ה פרשעדבורז

במסכת בבא מציעא פרק המקבל קי"ד רבה בר אבוה אשכחיה לאליהו דקאי בבית הקברות של נכרים. אמר ליה: מהו שיסדרו בבעל חוב? אמר ליה: גמר 'מיכה' 'מיכה' מערכין. גבי ערכין כתיב 'ואם מך הוא מערכך', גבי בעל חוב כתיב 'וכי ימוך אחיך'. מנין לערום שלא יתרום? דכתיב 'ולא יראה בך ערות דבר'. אמר ליה: לאו כהן הוא מר? מאי טעמא קאי מר בבית הקברות? א"ל: לא מתני מר טהרות? דתניא רבי שמעון בן יוחי אומר: קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין. שנאמר "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם", אתם אתם קרויין אדם ואין עובדי כוכבים קרויין אדם.

וקשה למה לא שאל תחילה שאלה אחרונה, ולאו כהן הוא מר כו', לפי דעתו כל רגע עובר איזור? וכבר פירשו ודורשה קמאי דקמאי. ולי נראה לעניות דעתי דקשה באמת למה שאל אותו ב' אותן שאלות דווקא? ואפשר לומר בזו הסגנון כי בתחילה לא היה לו לרבי אבוה כל כך קושיא מפני מה עומד בבית הקברות, שאפשר לומר על זה שני תירוצים כדלקמן, אבל כששאל לו ב' שאלות, והשיב לו אליהו, בטלו התירוצים, ואחר כך קשה לו 'ולא כהן הוא מר?' דהתוספות מקשה הרי האיך החיה בנה של האלמנה, שכהן היה, דכתיב 'ויתמודד על הילד'? ותירץ שהיה לו ברור שיחיה מותר משום פיקוח נפש. לפי זה גם כן כאן אפשר דקאי שם להחיותם בשביל לפקוח נפש לישראל ומותר, אבל מתשובתו אי אפשר לאמר כן, דאיתא דעצם נסכו שמזה יהיה התחיה לגוף. ב) איתא בספרים דרשעים ועכו"ם נקראים 'בעל חוב' שלא גמרו תפקידם המוטל עליהם בחייהם. ג) איתא דעות באם יהיה תחיה לעכו"ם ויהיו לדרעון או לא יעמדו כלל. ושאל רבה בר אבוה 'מהו שיסדרו בבעל חוב?', אם משיירין עצם הנסכו כדי להחיותו לעכו"ם הנקרא 'בעל חוב'. והשיב לו אליהו: 'גמר מיכה' וכו', ואיתא שם בתוספות – [לדברי] ר"ת הדעת להיפוך דאין מסדרין [בבעל חוב], דלא השיבו 'מסדרין', רק גמר 'מיכה'. [נראה לר"ת דגרסינן 'מנין שמסדרין לבעל חוב', כלומר מנליה למאן דאית ליה מסדרין]. עיין שם.  ואם כן מתשובתו דאין מסדרין, אין להם תחייה, ואי אפשר שעומד שם להחיותם, וקשה 'הא כהן הוא מר?'.

אבל לא שאל לו עוד קושיא זו מפני שאפשר לאמר תירוץ שמותר לעמוד בבית הקברות, דאיתא פלוגתא אם אליהו עלה לשמים בגופו שהיה לו מקודם, או דניתנו לו גוף רוחני משמים שח אש (עיין בתפארת הגרשוני), ממילא לא קשה עוד דאפשר כדיעה ב' שניתנו לו גוף רוחני שמיימי של אש ואין מקבל שם טומאה. אבל כששאל 'ערום לא יתרום דהוי ערוה', נתוודאי לו שיש לו הגוף מקודם. ונוכל לומר שהפלוגתא הנ"ל בגופו של אליהו תלי בפלוגמתא באם כתיב 'כתנות עור' בע' או כבתורתו של רבי מאיר 'כתנות אור' בא', מי שסבור דבגופו הקודם עלה סובר 'כתנות עור' בע', דלא מצינו שיתנו לבוש שמיימי רוחני, גם כן באליהו לא היה לו לבוש רוחני. ומי שסובר שהיה לאליהו לבוש רוחני, סובר 'כתנות אור' בא', דמצינו באדם הראשון גם כן דנתנו לו לבוש רוחני, כשהשיב אליהו לרבה בר אבוה דערום הוי ערוה, וקשה האיך מצינו דערום הוי ערוה, וצריך לומר דבאדם הראשון כתיב 'ויעש ד' כו' כתנות עור', לכסותם, ממילא דכתיב 'עור' בע', זה יתד דאין נותנים לבוש משמים גם כן אליהו לא היה לו לבוש שמיימי, רק עלה בגופו. ומקשה לאליהו אחר זמן קושיה עצומה 'ולא כהן מר מאי טעמא קאי בבית הקברות?', והשיב לו: קברי עכו"ם אין מטמאין.

אברהם יונתן קאזלאווסקי

(הבאר, כרך ב חלק ב, אדר תרפ"ד, בעריכת הרב צבי הירש פרידלינג הי"ד, עמ' קיז, סי' סה)


ר' אברהם יהונתן קוזלובסקי מפשדבורזש, נולד בשנת 1896 בפלוונא שבפולין, להוריו ר' דוד שלמה ושפרינצה. הוא כיהן כמנהל בית ספר יסודי. הוא התחתן עם מרת מרים בת ר' מנדל ורבקה סיני, ונולדו להם חמישה ילדים.

ר' אברהם יונתן קוזלובסקי, רעייתו מרים, וילדיהם: ראכל, שפרינצה, גיטל ומשה, ניספו בשואה בסביבות שנת 1942. הי"ד. לא ידוע לי האם בתם, הינדא ברכה, שרדה את השואה.

לא מצאתי פרטים נוספים על ר' אברהם יהונתן, מלבד העובדה שערך סיום למסכת ברכות שלמד בציבור בפשרבורזש, ושפרסם שני מאמרים בכתב העת 'הבאר'.

שוב לתורתך, תורת חיים שנתן ה' לעמו באהבה, והיא תאיך את דרכיך! / הרב יוסף יהודה נבנצל הי"ד

'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ר' רופאיך' (שמות טו,כו), אם לא אשים, רפואה למה? אני ד' רופאיך המקדים למכה רפואה. כלומר ה'אני ד", קדושים תהיו כי קדוש אני ד', אם תתנהג עצמך בקדושה ותקדיש עצמך גם במותר לך וחייך יהיו חיים מקודשים בקדושת התורה, זאת היא הערובה היותר בטוחה כי מחלה ומדווה מצרים… לא ימצאו מקום לחול עליך, ולא תצטרך להשתמש בהמצאות הרפואה ותוכל לוותר על הכבוד… כי אינך זקוק כלל אליה.

'וישקהו' (בראשית לג,ד), למה נקוד על 'וישקהו' כו', בשעה שעשו יצא לישוך את יעקב בימי הביניים, אז הכין עצמו לדורון ולתפלה ולמלחמה, ויבוא שלום ברוחו ונשמתו לכל הפחות, אולם בשעה שהראה עשו בימי הרנסנס פנים שוחקות לרגע נעץ ציפורניו הגסות והחדות לתוך תוכה של נשמתו ולא ידענו להיזהר, ועל כן נקוד 'וישקהו', כלומר השמרו… עשה צווארך כשיש למען לא יכניס בך ארסו המסוכן!…

אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו כו', לו עסקו בתורה לכל מקצועותיה לסעיפים בתור יצירה לאומית בלבד, לו שמרו מצוותיה לסעיפים בתור יצירה לאומית בלבד, לו שמרו מצוותיה לשם תרבות לאומית גרידא, כי אז המאור שבה היה מחזירם למוטב, להשכיל ולדעת כי תורתם לא ספרות לאומית הוא, כי אם תורת אלקים חי שנתן לעמו באהבה… אבל הם לא עשו כן. שתים רעות עשה עמי, אחת שהיא שקולה כשתים, 'אותי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארות נשברים' (ירמיהו ב,יג), המירו תורת חיים בתורות חדשות לבקרים, צצות ונובלות, ויפנו להבלי ספרות זרים, כי על כן באה עלינו כל הרעה הזאת. 'אם תשוב ישראל… אלי תשוב' (ירמיהו ד,א), שוב לתורתך, והיא תאיר את דרכיך!…

(יוסף יהודה נעבענצאהל אב"ד בראדשין, קובץ תלמודי-פלפולי אור תורה, מדור אגדה, עמו' טו)


הרב יוסף יהודה נבנצל (נעבענצאהל) הי"ד (תרנ"ח לערך – תש"ב לערך) – בנם הבכור של הגביר החסיד ר' משה צבי הירש הי"ד ורעייתו נחמה הי"ד (בת הגאון הרב יוסף הכהן אב"ד אמסאנא) מסטניסלב, ונכדו של סבו הרב אלטר יחיאל נעבענצאל מסטניסלב מחבר ספר 'מנחת יחיאל'.

הרב נולד בשנת 1898. הוא היה תלמידו של הרב יקותיאל אריה קמלהר בישיבה המקומית בסטניסלב. צילום מכתב בכתב ידו לרבו, משנת תר"ץ (1929), מובא באנציקלופדיה לחכמי גליציה, ג, עמודה 992, ובו כתב:

ב"ה ד' דעשרת ימי תשובה תר"ץ לפ"ק בראדשין תע"א

לכבוד מורי הרב הגאון העצום החכם השלם וכו' וכו' קש"ת מוה"ר יקותיאל ארי' קאמעלהאר שליט"א

אחרי דרישת שלום כבוד תורתו הרמה שליט"א, ספרו דמר 'התלמוד ומדעי התבל' ו'נתיבות התלמוד' בא לידי זה זמן רב ואת כבוד תורתו הסליחה על מנחת תודתי עד כה בעד העושר הרב אשר העשיר ספרותנו מספרו הנכבד 'כוזרי השלישי' הזה.
דחיתי מיום ליום כי אמרתי אעבור על פני כולו בעיון כראוי ולהודיע דעתי הדלה גם אני, אולם לא באתי לדאבוני עד היום לכלל זה, כי אם באתי עליה זעיר שם זעיר שם, אולם עתה בהגיע ימי הזכרון אמרתי לא אורח ארעא הוא לחשות עוד, ובאתי עתה לברכו ראשית כל בברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה. תהי השנה הזאת שנת גאולה וישועה והרמת קרן ישראל ותורתו, שנת קבוץ גלויות ושיבת בנים לגבולם.
והיות עתה ימי התשובה הללו אשיב אבדה כי פעם בפעם ימסר מהבי"ד דבר מה הנועד בשביל כ"ת אל אביא זקיני מו"ר שליט"א ובאין מבין ישאר לפעמים, כן נשאר הספר נתיבות ירושלים גמ' ב"ב מהגיר"ח דוכס מליעדז [..]… התבוננתי והנה הוא שאול והודעתי תיכף להרב דוכס וגם שלחתי מספרו של מר זקני והודעתיו הכתובת לכבוד תורתו הרמה בבקשה להמציא לו מפי אחר ובטח הגיע לידו.
ר"פ הנני שולח שתי חוברות וכרטיס שנמרו עוד. ומחמת טרדה הנני מקצר כעת ואומר שלום וישע רב,

יוסף יהודא נעבענצאהל האבד"ק

הרב יוסף יהודה הוזכר בשו"ת 'מנחת יחיאל' (ח"א: יט, לה, מז, מח, נג, עב, עה, פב. ח"ב: לח, מג, מט, נ, נה, סא, סח, צו, קכד, קכה, קנה. ח"ג: ח, נד, קטז, פרי העץ ומנחת יחיאל, בסוף ח"ד: יד, כ), ובאמרי דוד (ח"א: קח).

הרב יוסף יהודה התחתן עם מרת מלכה בת ר' שמשון בלויגרונד, וכיהן כרבה של ברודשין והגליל. הוא השתתף בועידת הרבנים בלבוב בשנת תרפ"ח. חידושים ממנו הודפסו ב'אור תורה' (סטניסלב, חוברת א: סי' א, ותחילת מדור אגדה).

אמו, רעייתו ובתם טובה נהרגו עקה"ש בהושענא רבה תש"א.
הרב יוסף יהודה נבנצל נהרג עקה"ש על ידי הגרמנים בסטנילבוב בשנת 1943. היארצייט שלו נקבע לערב ראש חודש ניסן.
נספו גם אחיו: ר' יעקב (עם רעייתו קרינדל בת ר' יהושע השיל וקסלר, ובתם הקטנה שיינדל שפינצא), ר' זאב, ר' אהרן ומלכה (עם בעלה הרב יוסף מנחם ב"ר דוד הכהן מאטצנר אב"ד ראזניאטוב, וילדיהם: נפתלי הרץ, חיים, אלתר יחיאל, חנה רחל).

הי"ד.

מכתב בכתב ידו, אל הרב משולם ראטה, ובו חתימתו וחותמו – עלה למכירה באתר בית המכירות KODESH ובאדיבותם הובאה כאן תמונת חתימתו וחותמו. במכתב כותב הרב על מעללי בעלי מחלוקת שמנסים לפגוע בו וברבנות, ועל מאמציו להעביר על מידותיו ולמנוע מחלוקת.

ביאור הסמיכות ברכת 'יוצר האדם' לברכת 'שהכל ברא לכבודו' / הרב יעקב צבי הלברשטאם הי"ד

תמונת הרב יעקב צבי הלברשטאם הי"ד

'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך' (בראשית יב,א). איתא בחתם סופר לבאר הברכה 'שהכל ברא לכבודו', דהנה עיקר יחוד ה' שצריך האדם לכוון בקריאת שמע הוא שמייחד את כל מעשיו לעבודת ה' יתברך, ואפילו המעשים הגשמיים שעושה. וזהו 'שהכל ברא לכבודו', כל דבר שברא ה' יתברך בעולמו, אפילו הדברים הגשמיים, הם לכבודו, שעל ידם יתרבה כבוד שמים.

ובזה שמעתי מהרב מסוכא זצ"ל [הי"ד] לבאר הסמיכות של ברכת 'יוצר האדם' ל'שהכל ברא לכבודו', דהנה ידועה הקושיא האיך מברכים ברכת 'יוצר האדם', הלא אמרו חז"ל (עירובין י"ג ע"ב) נוח לאדם שלא נברא משנברא, ולפי דברי החתם סופר יתבאר היטב, דהנה איתא במהרש"א (שם) לבאר הטעם דנוח לאדם שלא נברא משנברא, משוס שהלא תעשה מרובין מהעשין, וממילא אין לו הכוח להתקיים בעולם, מה שאין כן האדם העובד את ה' יתברך בבחינת 'שהכל ברא לכבודו', שכל דבר שעושה בעולם, אפילו תנועה קלה הוא עבודת ה' יתברך, אם כן  בכל תנועה ותנועה שעושה הוא עובד את ה' יתברך, אם כן יש לו יותר עשין מלא תעשה, וממילא נוח לו שנברא.

ובזה יש לבאר הכתוב (בראשית יד,יט) 'ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ', שמלכי צדק ראה אצל אברהם אבינו עליו השלום שעובד לאל עליון, הן בענייני שמים והן בענייני ארץ, שגם ענייני הגשמיות שהתעסק בהם היו כולם רוחניות.

ולכן מסמיכים ברכת 'שהכל ברא לכבודו' ל'יוצר האדם', כי על ידי זה שיודע האדם 'שהכל ברא לכבודו', ממילא אפשר לברך על יצירת האדם. ובזה אפשר לבאר הכתוב 'לך לך מארצך', והיינו שתלך מהארציות שלך, שהיא הגשמיות, כפי שמדמה האדם שהגשמיות אין לו שום קשר לרוחניות, 'אל הארץ אשר אראך', שיכניס האדם בקרבו שכל הענייני גשמיות הוא גם כן  עבודת ה' יתברך, כי 'מלא כל הארץ כבודו', 'ומלכותו בכל משלה', וממילא בכל דבר ודבר יש בו תועלת לעבודת ה' יתברך. ועל ידי שיבין זאת האדם, 'והיה ברכה', יוכל האדם לברך ברכת 'יוצר האדם', כי יהיה לו ריבוי עשין, וממילא נוח לו שנברא.

(אמרי חן, א, עמו' מה)


הרב יעקב צבי הלברשטאם הי"ד, נולד בסביבות שנת תרנ"ו לאביו, האדמו"ר רבי (יצחק) ישעיהו הלברשטאם מטשחויב הי"ד (מזווג שני), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם בעל ה'דברי חיים' מצאנז.
אמו, הרבנית אסתר מרים, הייתה בת הרב הקדוש רבי יעקב צבי רבינוביץ מפוריסוב, מחבר הספר 'עטרה לראש צדיק', (חתן רבי שלמה הלפרין מפינטשוב, בנו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מפרעמישלא) בן הרב הקדוש רבי יהושע אשר מזעליחוב, בן 'היהודי הקדוש' מפרשיסחא.

הרב יעקב צבי היה תלמידו של אביו. הוא נודע כגאון וצדיק, מתמיד גדול ולמדן מובהק וחריף, עסקן ציבורי שעמד בראש מפעלי חסד וחינוך, שקירב כל אדם בסבר פנים יפות וסייע לאביו בכל ענייני הרבנות. הוא הצטרף לקריאתו של אביו לרבני מערב גליציה להתאחד ולהצטרף לאספת רבנים שנערכה בקראקא בשנת תרפ"ח לייסוד 'ועד רבני מערב גאליציע'.

בחודש שבט תרע"ד התחתן הרב יעקב צבי עם בת דודו, מרת חיה שרה, בת האדמו"ר רבי אלעזר הלוי רוזנפלד זצוק"ל מאושפיצין, חתנו של ה'דברי חיים' מצאנז. הרב יעקב צבי ייסד וניהל ישיבות 'דברי חיים' לצעירים בקראקא, סוכא ובקשנוב, ואביו כיהן כנשיא הישיבות. בשנת תרפ"ג התקבל הרב יעקב צבי לכהן ברבנות העיירה סוכא, הסמוכה לוודוביצה. הרב תכנן להתקבל כדיין בקראקא וניבאו לו גדולות.

הרב יעקב צבי היה עם אביו בגטו בוכניא. בסוכות תש"ג הם הקימו במסירות נפש סוכה ביער, והרב יעקב צבי נתפס על ידי הרשעים בדרכו לסוכה או בחזרה ממנה והוכה מכות נמרצות.
הרב נהרג עקה"ש בשנת תש"ג עם שבעה מבני משפחתו. הי"ד. ע"פ דף עד במאגר 'יד ושם' הרב נספה בבוכניא בג' באלול תש"ג.
בנו חיים הי"ד, היה מאורס לבתו הבכורה של הרב חונה הלברשטאם הי"ד, אבל המשודכים נרצחו ולא הספיקו להינשא. הי"ד.

אחיו של הרב יעקב צבי, הרב יחזקאל שרגא הי"ד, היה חתן האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם הי"ד מבאבוב, ונספה יחד עם חותנו הקדוש, ועם גיסיו הרב שלמה רובין והרב משה סטמפל. הי"ד.
אחיו, הרב חיים, היגר לארה"ב והוציא לאור שם בשנת תש"ז את המהדורה הרביעית של הספר 'דברי חיים', שהכנסותיו הוקדשו לפדות מאירופה את ארבעת אחייניו, היתומים של הרב יעקב צבי הי"ד.

דין יציאה ידי חובת ספירת העומר בכתיבה / הרב יחיאל הלוי הלר הי"ד

וכבוד שאר בשרי הרב החריף מו"ה יחיאל הלוי העללער נ"י (בהגאון מו"ה שלמה העללער ראבד"ק סיגעט שליט"א) כתב אלי, הנה מה שכתב במנחת עומר (סימן תפ"ט ס"ק י"ב) לענין כתיבה אם יצא ידי חובתו בזה, הנה בשו"ת כתב סופר חלק יורה דעה סימן ק"ו העלה גם כן כהשערי תשובה (סק"ב) וכתב והעיקר נראה לי דכל שהוא ברכה ושבח ותפלה לא מהני על ידי כתיבה, דידוע דהוצאות התיבות מפיו מעורר הכוונה והתלהבות הלב, וכמו שכתב בחות יאיר סימן קצ"ד מתועלת הבל פה, יעוין שם באורך. והובא גם כן  בספר תהלים מירושלים דף כ"ט ע"א. אולם מה שהביא מחתם סופר חלק ו' סימן י"ט, המעיין בחתם סופר שם יראה דלא תליא לה בדין כתיבה כדיבור, רק אפילו אם היה אומר בפה כך וכך למנין בני ישראל, בזה האופן היה גם כן ספיקא, ותליא אי ספירת העומר בזמן הזה דאורייתא, מצות צריכות כונה לצאת ולא יצא ידי חובתו, ואי דרבנן, מצות דרבנן לא בעי כוונה ויצא ידי חובתו. ואם כן הספירה מכאן ואילך ספיקא ואין מברכין, עיין שם.

ואדרבה יעויין בשו"ת כתב סופר הנ"ל שמעתיק שם מהחתם סופר זצ"ל מה שכתב בגליון תשובת רבי עקיבא איגר, וזה לשונו, לפי עניות דעתי מדאמרינן ביומא כ"ב ע"ב המונה ישראל עובר בלא תעשה ד'לא ימד ולא יספר' (הושע ב,א), שמע מינה אפילו כותב ולא מוציא מפיו עובר, דאי לאו הכי למה ליה בבזק וטלאים לשאול המלך, ויואב נמי אמאי לא מנה בכתב, אלא על כורחך לעולם עובר בלאו, ומ'דלא יספר' משמע נמי בכתב, אם כן עמוד וספור נמי בכתב כו'. ומסיים, דאפילו אי בעלמא כתיבה לאו כדיבור דמי לעניין שבועה וברכת התורה, לעניין ספירת העומר יוצא אם נתכוין לצאת בזה, עיין שם.

ודבריו ז"ל אתי שפיר גם כן למה שכתב הוא עצמו בחתם סופר חלק יורה דעה סימן רכ"ז דהגם דלהודיע דבריו לחבירו לדברים היוצאים מלבו שיכנסו ללב חבירו ,בענין זה הדיבור עדיף, אולם לענין שהאדם רוצה לקיים על עצמו שום דבר ולחייב עצמו בדבר או כיוצא בזה, לענין זה פשוט דהכתיבה עדיף מדיבור, וכמו שכתב בחוות יאיר. עיין שם. ואם כן הכי נמי לענין ספירת העומר, שנוגע רק בין אדם למקום.

ועיין בש"ך חושן משפט סימן קע"ו סקכ"ד שמבואר שם דאף הכא דצריך להוציא מפיו הסכמתו, ולא מהני שתיקה כהודאה שתהיה כדיבור, וכמ"ש בסמ"ע שס ס"ק ל"ד, עם כל זה מועיל אם הסכים עמו על ידי כתב. עיין שם, הגם שהוא נוגע בין אדם לחבירו, ואף על פי כן הוי כדיבור. ועיין בטו"ז אורח חיים סימן מ"ז סק"ב הגם שפקפק שם על המחבר, אף על פי כן מסיק שם דהיכא דכותב או מעתיק ומכוון ללימוד, אז שפיר מברך. עיין שם. ואם כן בנידון דידן, יש לומר דאם כותב ומכוון לספירת העומר, דיצא בזה ידי חובתו. עד כאן לשונו.

(מנחת עומר, שירי מנחה, דף צב-צג)

'שחת לו לא בניו מומם' וגו', יש לפרש על פי ששמעתי מפי ידיד נפשי הגאון מהרי"ש [הרב יעקב שלום קליין הי"ד] שליט"א אבד"ק האלמין שכבוד אבי זקנו הקדוש הגאון האבד"ק סעליש זצוק"ל זי"ע היה אוהב מאד את התלמידים בני ישיבתו, ולא היה לו נחת ממי שדיברו עליהם סרה. פעם אחת נזדמן שבעל בית אחד בא לפניו ודיבר על בחור אחד מהישיבה שאינו מתנהג כשורה, ובעל בית זה גם כן  לא היה מההולכים תמים. אמר לו הגאון הנ"ל: 'הלא מעלתו גם כן מתנהג כך'. השיב הבעל-הבית: 'הלא אנכי איש פשוט, והוא בחור שלומד תורה'. השיב לו הגאון ז"ל דעל כל פנים אצל מעלתו אין בהתנהגותו שום חסרון, כיון שגם אתם מתנהגים כך, רק כל החסרון אצלו הוא רק מה שלומד תורה, וזה אין אצלי שום חסרון חס ושלום. עד כאן לשון קודשו ודברי פי חכם חן.
וזה פירוש 'בניו מומם', שאין לקטרג על ישראל שעושים לפעמים דבר שאינו הגון, כי הלא יש שבעים אומות אשר עשו כל דבר האסור באין מכלים, אם כן גוף הדברים לא נקראים 'מומים', רק המום הוא משום דלישראל, שהם בני אל חי, אין מן היושר שיעשו דברים כאלו, אף שלכל העולם אין בהדברים שום חסרון, ולא נקרא אצליהם 'מומים', עם כל זה לנו, עם בני ישראל, נקראים 'מומים'. וזה פירוש 'בניו מומם', והיינו לא הדברים שיעשו נקראים 'מומים', רק מה שהם 'בניו', זה הוא המום…

ובדרך זה יש לפרש 'חטאנו עם אבותינו', כי כל החטא שלנו הוא מחמת שאנו בני אברהם יצחק ויעקב, ולא יאות לפנינו לעשות כן. וכמו שפירש האלשיך הקדוש על הפסוק 'וזכרתי את בריתי' וגו' והבן. ושאר בשרי הרב החריף המובהק מו' יחיאל העללער שליט"א [הי"ד] הוסיף על דרך זה עוד נופך, דמובן מה שאמר רבי מאיר (קדושין דף ל"ו) 'בין כך ובין כך קרוים בנים', דממה נפשך, אם הם צדיקים, בוודאי קרוים 'בנים'. ואפילו אותן שעושים דברים שאינם מותרים, גם כן קרוים 'בנים', דעיקר החטאים הוא רק מחמת שהם בנים למקום, דבלא זה אין שום חסרון לעשות דברים כאלה, דמומם הוא רק מה שהם בנים וכנ"ל, 'בניו מומם', אם כן שפיר בין כך ובין כך נקראים 'בנים', והבן. [שוב ראיתי ברבינו בחיי כאן שכתב וזה לשונו: ולפי שקראן בניו 'בנים אתם לה' אלוקיכם', הנה הסירוב וההשחתה הזו, הוא מומם גדול להם, שיהיו דור עיקש ופתלתול. עד כאן לשונו הקדוש].

(בית פינחס על התורה, תש"א, מאת הרב פינחס חיים הלוי הורוויץ, עמו' קיג במהדורת לונדון תשכ"ג)


רבי יחיאל הלוי הלר (העללער) הי"ד – רב גאון בעל זכרון נפלא, נולד בל' באב תרנ"ח (1898) לאביו, הגאון המפורסם הרב שלמה דוב העללער הי"ד ראב"ד סיגט (דיין בסיט משנת תר"ס, וממלא מקום חותנו, הרב שלמה יהודה ליב טאבאק, ראב"ד סיגט, מחבר הספר 'ערך ש"י', שנפטר בשנת תרס"ח).

הרב יחיאל התחתן עם מרת מלכה, בתם של הרב שלמה יהודה זלמן לייב פרידלנדר ראב"ד באלחוב והרבנית ראשא בת הרב הגאון ר' פנחס חיים הלוי הורביץ,  מחבר 'בית פינחס', 'פתחא זוטא' וספרים נוספים, ראב"ד קאסיב ואחר כך מו"צ בגראסווארדיין.

הרב יחיאל כיהן כדיין בגרוסווארדיין ונהרג עקה"ש במחנה אושוויץ בשנת תש"ד (1944), יחד עם רעייתו מלכה ובנותיהם. הי"ד.

הרב הונצח בהקדמת שו"ת 'פתחא זוטא', א.

הוא הוזכר בספר 'מנחת עומר' ו'שירי מנחה' מאת קרוב משפחתו, הרב פנחס זליג הכהן שווארץ הי"ד, עמודים ל וצב, ובספר 'קנין תורה בשמעתתא', ה, עמו' קנח, ובשו"ת לחם שלמה יו"ד סי' צג מאת הגאון הרב שלמה זלמן אהרנרייך הי"ד.

ביאור הסבא קדישא מראדושיץ לשאלת התם, וטעם לאכילת קרבן פסח בזריזות / הרב משה ליפשיץ הי"ד

תמונת הרב משה ליפשיץ הי"ד

תם מה הוא אומר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים (הגדה של פסח). 'זאת' רומז לקדושה, כדכתיב (ויקרא טז,ג) 'בזאת יבא אהרן אל הקודש' (עיין תיקוני זהר, הקדמה יא:). והיינו הצדיק ההולך בתמימות שואל 'מה זאת', האיך אפשר איש קרוץ מחומר לבא לזאת המדריגה ולכנוס אל הקודש פנימה. ואמרת אליו הלא גם במצרים היו בני ישראל משוקעים במ"ט שערי טומאה, רחמנא ליצלן, ועל ידי אתערותא דלעילא, הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו הוציא אותם בחוזק יד מן הטומאה והכניס אותם ברגע חדא לקדושה. אם כן גם עתה אם אדם מכין עצמו לעבודת הבורא יתברך ופותח פתח כחודה של מחט, אזי מאיר הקדוש ברוך הוא עליו אור ממרום ופותח לו פתח כפתחו של אולם.

(הרב משה ליפשיץ אב"ד בריגל, ששמע מסבו הרב הגאון רבי טוביה ליפשיץ, ששמע מחותנו זקנו הסבא קדישא שאמר כן בליל פסח)

שאל פעם הרב הקדוש רבי משה ליפשיץ הי"ד מדוע אוכלים את הקורבן פסח בחטיפה וזריזות, הרי איתא בברכות דכל המרבה בסעודה משובח, והיה ראוי לאכול בניחותא תוך יישוב הדעת. תירץ הרב הקדוש הנ"ל, מסתבר דכל העניין לאכול סעודה במתינות, היינו עבור אורחים ועניים שיבואו לסעודתו של הבעל הבית ויהנו מסעודתו, אך כיון שקורבן פסח אינו נאכל אלא למנוייו, אם כן אין יכולים אחרים להצטרף לסעודה זו, ולכן שפיר ימהר בעל הבית ויאכל בזריזות סעודתו, דבין כך לא יבואו עוד עניים לסעודה זו.

(ר' ישראל רוזנבוים, תלמיד הרב משה ליפשיץ הי"ד)

ב"ה בריגל.
לשאר בשרי הרב החו"ב החסיד שלשלת היוחסין ובו' כש"ת מו"ה ר' ראובן חיים אלכסנדר נ"י בקהילת קודש לאדז.
מכתבו השגתי והנני שולח לו העתק מהמכתב של הרה"ג ר' יעקיל זצ"ל מאשפצין מספר דרכי יושר. ואשר דרש ממני הסכמה להדפיס הסיפורים וחידושי תורה מזקינינו הקדוש זצוק"ל מראדאשיץ, הוקשה לשאול ממני דבר קשה מכמה טעמים, חדא אולי הוא חס ושלום כנגד כבוד האי סבא קדישא לדפוס ממנו מעט חידושי תורה. אך מחמת שהנני רואה שכוונתו רצויה, כדי להלהיב לבות אחינו בני ישראל בראותם המופתים הנוראים הנעשים על ידי האי סבא קדישא זצ"ל וממילא יתגדל ויתקדש בזה כבוד שמים בעקבתא דמשיחא, אשר בעוונותינו הרבים נתרבה האפיקורסות והמינות רחמנא ליצלן, על כן אולי הצדק אתו שנכון להדפיס הסיפורים הקדושים, ורק בתנאי מה שקיבל מפי מגידי אמת ואנשים נאמנים, כי שמעתי מזקני הרב הצדיק זצ"ל אב"ד דפה בריגל, שאמר שראה בראדאשיץ אצל כבוד קדושת חותנו, האי סבא קדישא זצ"ל, ממש כל שבחי הבעש"ט זצוקלה"ה. וה' יתברך יהיה בעזרו שיוכל לגמור הדבר בכי טוב ולהוציא לאור הדברים היקרים, ובטח לא יעלה על לב שום אדם להשיג גבולו חס ושלום כדין וכדת.
הדורש שלומו בלב ונפש חפצה ומברכו בשמחת פורים ושיחוג את חג המצות הבא עלינו לטובה בהכשר ובדיצה.
הק' משה ליפשיץ האבד"ק הנ"ל והגליל

(הסכמה לספר 'נפלאות הסבא קדישא')


הרב משה ליפשיץ הי"ד, נולד בשנת תר"נ בערך, לאביו הרב אברהם שטרום מטארנא, ולאימו הרבנית רעכיל בריינדל, בתו של רבי טוביה'לה ליפשיץ אב"ד בריגל (בן רבי משולם זלמן יהונתן ליפשיץ מבריגל, בן רבי אריה לייבוש ליפשיץ מווישניצא ובריגל מחבר הספר 'אריה דבי עילאי' שהיה חתנו של האדמו"ר רבי משה טייטלבוים מאויהל מחבר הספר 'ישמח משה'. חתן רבי ישראל יצחק מראדושיץ בנו של רבי ישכר דוב 'הסבא קדישא' מראדושיץ).

עוטד בנערותו היה ניכר כי נועד לגדולות, והתחנך אצל האדמו"ר רבי שלמה מבאבוב, שנשא את אמו של הרב משה בזיווג שני.

הרב התחתן עם מרת לאה הי"ד לבית הלברשטאם. לאחר נישואיו מונה הרב משה לר"מ וראש מתיבתא לצעירים בעייר המרפא קארלסבאד, שם התיידד עם רבים מגדולי דורו. בשנת תרפ"ה מונה לאב"ד בריגל והגלילות, ויסד את ישיבת 'לומדי תורה' ועמד בראשה. צעירים רבים הגיעו ללמוד מתורתו ומהנהגותיו. במשך שנים היה הרב מלמד בשער בוקר מוקדמת שיעור בהלכות יורה דעה, בהשתתפות בעלי בתים רבים מהעיירה ובחורים צעירים. לאחר התפילה לימד שיעור עיון בגמרא לבחורים מצטיינים. מידי שבת ערך התוועדות עד לשעות הקטנות של הלילה, ונשא דרשות לפני תלמידיו.הרב היה דרשן בחסד, והיה ידוע גם כבעל תפילה זכה וטהורה, שרבים נהרו לשמוע את תפילותיו.  פיוטים עמוקים ונפלאים שחיבר הרב, אך הם אבדו בשואה.

הרב ייסד מוסד הכנסת אורחים בשם 'חברת מזונות', ודאג לארוחותיהם של בחורי הישיבה, אורחים ועניי הסביבה.

הרב משה חתם בשנת תרפ"ח, ביחד עם הרב יעקב צבי הלברשטאם הי"ד אב"ד סוכא והרב אשר אנשיל יצחק זעלטענרייך הי"ד אב"ד וואדאוויץ, על הזמנת לאספת רבנים בקראקא לייסוד ועד רבני מערב גליציה. הרב משה היה מראשי המדברים באספה, ומונה להיות מראשי וועדת הרבנים לענייני מערב גליציה.

סבו של הרב משה ליפשיץ, רבי טוביה'לה אב"ד בריגל, האריך ימים, ונפטר בשנת תרע"ב (1912). בשנת תרע"א, בהיותו בן תשעים עוד כיהן כרב בבריגל, אף שנתעוור בשנת תרס"ט, והיה זקן רבני גליציה. בזקנותו סייע לו הרב משה ליפשיץ, נכדו. רבי טוביה'לה הכיר רבים מתלמידי ה'חוזה מלובלין', והספיק להכיר גם את ה'סבא קדישא' ומסר לרבי משה סיפורים אודותיו. סיפורים אלו הובאו בשמו בספר 'נפלאות הסבא קדישא' מאת הרב ראובן חיים אלכסנדר צ'רניחא הי"ד.

בימי מלחמת העולם השנייה נסגרו המוסדות בבריגל, ורבים מתלמידי הישיבה ברחו מהעיירה. הרב משה הצליח לברוח לעייר מושציסק יאברוב, ונהרג עקה"ש בשנת תש"א. על פי דף עד שכתב תלמידו, הרב נספה שם מטיפוס בהיותו בן 45. על פי דף עד נוסף הרב נספה בגטו בוכניה בשנת 1942.

תשובה ממנו הודפסה ב'כרם שלמה' תמוז תשמ"ב, בדין ירושה בחזקת שמשות. שאריות מכתביו לוקטו ויצאו לאור בקונטרס 'זכרו תורת משה' שנספח לספר זכרון לתלמידו ר' ישראל רזנבוים 'נצח ישראל'.

תשובה שכתב הרב אלתר יחיאל נבנצל לבנו של הרב משה ליפשיץ הי"ד, הרב יחיאל הי"ד, הובאה ב'מנחת יחיאל', ח"ב, סי' קנט.

כמו ביציאת מצרים, כך בגאולה העתידה, הייסורים הנוראים מזרזים את ביאת הגואל / הרב פנחס אליהו וייס הי"ד, רבה של טורק

בליל הסדר השני, בשנת תש"ב, ערך הרב פנחס וייס בבכיות, בביתו הדל והצנוע כפר מליני. היה זה ליל הסדר האחרון של יהודי ה'קולוניה'. הוא הרבה באמירת דברי תורה. בחלק מהרעיונות באה לידי ביטוי ההקבלה של מצבם הנואש, לזה של השעבוד בידי מצרים. וכשם ששם נגאלו ברגע האחרון, כך גם אנו מקווים להיגאל במהרה. הרב הרבה לצטט מתוך הספר 'חזקוני'. נראה היה שהרב מנותק מעט מהנוכחים בסדר, שסבבו אותו בחדר הקטן, והוא כאילו 'ריחף' בעולם רוחני של אצילות ודעת עליון. לפי השקפתו, הצרות והייסורים הנוראים מהם הם סבלו, היו חלק מ'קושי השעבוד' ו'חבלי הלידה' של הגאולה העתידה. הייסורים באים לזרז את ביאת הגואל, ממש כמו במצרים, שם היינו שקועים במ"ט שערי טומאה, כך אנו שקועים במ"ט שערי ייסורים.

לאחר ברכת המזון ולאחר שכבו הנרות, המשיך הרב לשבת בחושך ולפרש את סיפור יציאת מצרים, עד לשעות הקטנות של הלילה.

(ע"פ 'כערער בערבה', מאת הרב יהושע אייבשיץ, עמו' 287-286)


הרב פנחס (פינטצ'ה) (אליהו) וייס הי"ד מפיוטרקוב, נולד בשנת תרע"ב (לערך) לאביו ר' מאיר (בן הדיין הרב מנחם מנדל וייס ראב"ד פיוטרקוב וחתנו של הגאון הרב שמחה יאיר רוזנבלום, רבה של פיוטרקוב, מחבר הספר 'אורה ושמחה' על התורה, מתלמידיו של רבינו הרי"ם מגור ומחשובי חסידי קוצק) ולאמו רחל. הוא  למד בילדותו בתלמוד תורה בעיר אצל הרב משה מרדכי זיכר, והיה מתלמידיו הראשונים של הרב מאיר שפירא (מהר"ם) ראש ישיבת חכמי לובלין, עוד בהיותו בפיוטרקוב, והיה מהתלמידים המובחרים ב'ישיבת חכמי לובלין'. היה לו זיכרון יוצא מן הכלל והוא היה למדן גדול. הייתה לו שיטת לימוד ייחודית: הוא למד שבעה דפים ביום וסיים את הש"ס מידי שנה. הוא זכר את הש"ס הבבלי והירושלמי בעל פה ממש. מאמרי חז"ל היו שגורים על פיו. משכמו ומעלה היה גבוה מכל תלמידי ישיבת חכמי לובלין, קולו היה ערב והוא שימש לעיתים קרובות כשליח ציבור, לפי הנוסח החסידי המקובל בבית מדרשו של הרבי מגור.

הרב וייס התחתן עם מרת אסתר הענא בת הרב הגאון ר' יששכר בער, הרב של דוברה, בנו של הגאון הרב צבי מאיר בער מחבר סדרת הספרים 'אמרי הצבי' על מסכת בבא קמא וספר 'גרגרי כסף' על 'רביד הזהב' על התנ"ך.

בשנת תרצ"ד כתב מכתב מגור למהר"ם שפירא מלובלין. צילום המכתב מופיע בספר 'כוכבי אור' (ב, עמו' רנב), ובו כתב:

ב"ה יום ב' וזאת הברכה ה' דעשי"ת תרצ"ד פה גור
גמר חתימה טובה ושנה טובה ומבורכת יחולו על ראש אהו' מו"ר הרב הגה"צ אביר הרועים וכו' האב"ד ור"מ דלובלין שליט"א
בהזדמנות נכבדה כזאת אביע בזה ברכתי ברכת השנים עוד הפעם. שיעזור השי" שתחל שנה וברכותי' ויתרומם קרננו בגשם ורוח כאות נפשו הטהורה ונפש תלמידו אוה' הדושת"ה ושלום כל הנלווים לחיים וברכה
פנחס אלי' ווייס מדוברה
ואציין בזה מה שהרהרתי כהיום בענינא דיומא במתני' דיומא מ"ג אתפלגו ת"ק ור' יהודה אי כ"ג מקדש בכל יום ידיו ורגלים מן הכיור או מקיתון זהב וצ"ע במאי פליגי. ולע"ד
בזה דהנה בדף י"ב אמרו אתרע בו פסול קודם תמיד מחנכים בתמיד אלא אתרע וכו' באבנט הניחא וכו'. והקשה בגבו"א איך הדין אי אתרע בו פסול קודם תה"ד לשי' הפוסקים דתה"ד צריכא ג"כ כ"ג במאי מחנכים וא"ל באבנט דתה"ד כשירה בב' כלים וליכא אבנט. וא"ל דלובש ח' ומהפך בצינורא דחלבי חול ושבת אין קריבין ביוהכ"פ ותי' דהא בהא תליא.
את זה אשר הרהבתי כחפצו בלי עיון, תלמידו אוה'
אבקש לזכור נא אותי בתפילתו הזכה לחיים הנ"ל וברכה בכה"ע
פנחס אלי' בן רחל
אבקש אם יהי' באפשרות להשיב גם ע"ז

לאחר נישואיו מונה הרב פנחס וייס לדיין בעיר טורק. בשנת תרצ"ז (1937) נפטר רב העיר, הרב פנחס הלוי וונגרוב, והרב וייס מונה לממלא מקומו. בשנותיו האחרונות הספיק הרב וייס לייסד 'ישיבה קטנה' בטורק, לתקן תקנות לחיזוק ההלכה בעיר, ללמוד ולהרביץ תורה ברבים ולכתוב חידושי תורה רבים.

בי"ז באלול תרצ"ט, כאשר פתחה גרמניה במלחמה על פולין, יהודים רבים ברחו וניסו לעבור את הגבול. רבה של קאליש, הרב מנחם מנדיל אלתר הי"ד, הגיע לטורק, והתארח בביתו של רב העיר, הרב פנחס וייס, ובמוצאי שבת המשיך בנדודיו. הנאצים חפשו את הרב אלתר והציעו פרס על ראשו.

עם כיבוש העיר טורק בידי הגרמנים, הם החלו לבצע בה מעשי שוד ורצח של יהודים, ושרפו את אחד מבתי הכנסת בעיר על המתפללים שהיו בו. הגרמנים החרימו סחורות מסוחרים יהודים וחטפו יהודים לעבודת כפייה, בעיקר לתיקון הכבישים והגשרים שניזוקו בפעולות המלחמה. בנובמבר 1939 שולחו שבע מאות מיהודי טורק לעבודת כפייה בבוכניה שעל יד קראקוב. בחודש ינואר 1940 הציתו הגרמנים בית הכנסת והחריבו אותו. בפברואר 1940 הוכנסו חלק מיהודי טורק לרובע מיוחד. בהמשך הועברו לשם כל היהודים והמקום הוכרז כגיטו. בתקופה ראשונה עוד ניתן היה לצאת מגבולות הגיטו, ובני הקהילה השתדלו להקל על מצבם באמצעות מכירת רכושם וקניית מזון. רבים סבלו חרפת רעב, והיודנראט שבראשו עמד הרשל זימנובודה יזם פעולות לעזרה הדדית.

בערב יום כיפור תש"ב (10.1941) התחיל חיסול הגיטו, והרב הועבר בחיפזון יחד עם יושבי הגיטו, לגיטו הכפרי באזור קובאלה פאנסקיה ('היידה מיהלה', ה'קולוניה', מספר כפרים עלובים בסביבות טורק, פלך קאליש), בו רוכזו כל יהודי הסביבה. היהודים שם חיו בדלות ובצפיפות בבקתות עלובות ופרימיטביות, ללא תנאי קיום בסיסיים ועם הגבלות תנועה חמורות. הם ארגנו באותו יום כיפור, מניינים מאולתרים תחת כיפת השמים, צמו והתפללו.

גטו זה היה מיוחד בכך שהיה במרחב פתוח בחיק הטבע, בין יערות ושדות, ובכך שהיהודים נהנו בו באופן יחסי מיותר חופש דת: רבני המקום הכריעו בסוגיות חשובות ואנשי היודנראט התייעצו איתם בכל עניין, יהודים בבגדי חג וטליתות התכנסו בבית הכנסת המאולתר לתפילות בחגים, יהודי הסביבה הורשו להקים סוכות בחג, תלמידי חכמים הורשו להרביץ תורה ברבים ומאות יהודים עסקו שם בתורה ובתפילה ביום ובלילה, ושיעורים תורניים קבועים התקיימו בנוכחות קהל רב. הרב פנחס וייס ארגן שיעורי תורה ברבים, על פי הנחיית הרב מקאליש, הרב מנחם מנדיל אלתר הי"ד, אשר ראה בחלומו את אביו הצדיק בעל ה'שפת אמת', ששידל אותו להמריץ את לימוד התורה ברבים על מנת להמתיק את הגזירות האיומות, באומרו 'עת צרה היא ליעקב, ממשמשים ובאים ימי חשכות ליהודים, לא יהיה במה לחזק את היהודים, מלבד בלימוד התורה'. הרב מקאליש הוציא על כך אגרת לגיטאות בפולין, והוסיף בי התייעץ בעניין עם אחיו הרב משה בצלאל אלתר הי"ד, ושניהם החליטו יחד להתחיל בעצמם ללמד שיעורי תורה ברבים, וכמוהים צריכים לעשות כל החסידים.

יהודי הגטו עסקו בפעילות צדקה וחסד. הם הגישו עזרה לכלואי המחנות באזור פוזנן, תוך סיכון רב. הפליטים היהודים שברחו ל'קולוניה' התקבלו בחמימות, והיהודים שם חלקו איתם את פרוסת לחמם הדלה והצטופפו בחדרם הדל לתת לפליטים מקום. בשנת תש"ב, בתוך הגטו הכפרי, למרות הסכנה הגדולה, קיים הרב פנחס וייס, ביחד עם חותנו, עם הרב (רפאל) זאב לוואנטל הרב של אוניוב, ועם מאות יהודים, את המנהג של אפיית מצת מצווה בערב הפסח, שמחת מצווה ובהתלהבות, בבשעה שהם לבושים קפוטות משי, חגורים באבנטים ושרים בקולי קולות את שירי ההלל. על המבצע פיקד חסיד גור בשם ר' מנדל הרשפינקל. בשעת אפיית המצה התפרץ לחדר פליט יהודי שעסק בהברחות ונרדף על ידי הז'נדרמים. בהוראת הרב מדוברה החביאו את הפליט הנרדף, והוא לא נתפש.

ידיד נעוריו, ר' יהושע אייבשיץ, פגש את הרב וייס בגטו והעיד כי 'שוב לא היה אותו בחור עליז, "פינטשה", שהכרתי לפני שנים בפיוטרקוב. בימי החורבן הוא השתנה מאוד. הוא, שתמיד היה דברן, כעת מילותיו היו קצובות. והשינוי היה לא רק פיסי. נדהמתי לראות לפני אדם אחר לגמרי. איש גדול בתורה וביראה. היה נראה לי כאחד מגדולי התורה הקדמונים. שלא כהרגלו – מיעט בדיבור… תפילתו היתה תוך בכיה גדולה. גם הוא אימץ לעצמו את מנהגו – מאז גורש לגיטו-הכפר – לצום "משבת לשבת". בבית המדרש שלו, המאולתר בכפרו, היה דורש הרבה, ועורר את המתפללים לתשובה ועשיית צדקה וחסד. דבריו נאמרו בהתרגשות רבה ותוך בכי והתייפחות. לעומת זאת, שיעוריו התורניים, נאמרו בשקט'.

הרב כתב מכתב לר' זאב קיבל, בהיותו במחנה עבודה, ובו פסק לו כי מצווה עליו לאכול בשר ולחלל שבתות מפני פיקוח נפש. ועם זאת עליו להשתדל לענג את השבת באיזו שהוא אופן.

בחודש חשון תש"ב (11.1941) הוזמן ראש היודנראט, הרשל זימנובודה, לטורק, שם דרש ממנו מושל המחוז הגרמני להכין בדחיפות רשימה מפורטת של כל היהודים בגטו, ולציין ליד כל שם האם הוא כשיר לעבודה. לאחר שובו זימן זימונובודה אליו לשם התייעצות דחופה את רבני הגטו: רב יששכר דוב בער רבה של העיירה דוברה, חתנו הרב פנחס וייס מטורק, הרב זאב לוונטל רבה של העייר אוניוב והרב מוואלאדיפלאבוב. הדיון החל בט"ו בחשון תש"ב. הרבנים הבינו כי הם עוסקים בדיני נפשות והוטלה עליהם אחריות כבדה. הם יצאו לקראת השחר לטבול בנחל, שמימיו היו קרים כקרח, כל הרבנים צמו באותו היום והינחו את כלל הציבור לומר תהלים ולתת צדקה. היה ברור להם שהגרמנים זוממים משהו רע, אך איש לא ידע כי המסווגים כבלתי כשירים מיועדים להשמדה במחנה המוות חלמנו. הרבנים קיימו דיון סוער בביתו של הרב וייס, משעת הבוקר ועד לשעה מאוחרת בלילה, מתוך הבנה שגורל העדה תלויה בהכרעתם. למחרת הם הוציאו פסק הלכה המורה להכין רשימות ולהציג אותם לרבנים. אחר כך הוצגו  הרשימות לציבור במשרדי היודנראט, והתושבים הורשו לערוך בהם שינויים באופן בו הם ובני משפחותיהם נרשמו בה. היהודים חיפשו עצות את מי להציג כזקן ואת מי כצעיר, והרשימות שוכתבו מספר פעמים. הרבנים הורו לציבור לצום בימי שני וחמישי, לומר תהלים ולתקוע בשופר. חלק מהיהודים עקרו לסביבה והחביאו את ילדיהם והוריהם אצל איכרים.

אור לי"ח כסלו תש"ב (08.12.1941) החלה הסלקציה לאחר ריכוז היהודים בכפר בילוואקי. 1,110 אנשים הופנו שמאלה והובלו לדוברה. באמצעות שוחד לאיכר התברר שמאות מהם, נשלחו במשאיות לחלמנו.

הרב וייס ורוב בני קהילתו נספו בשואה. בחודש אש תש"ב, נשלחו יושבי הגטו, להשמדה בחלמנו ללא כל הבחנה בין הכשירים לעבודה ובין הבלתי כשירים.

במאגר השמות ב'יד ושם' מובא שבין אסירי גטו לודז', היה אסיר בשם פנחס וייס מטורק, שנולד בשנת 1911.

לפני שנשלח להשמדה מסר הרב פנחס וייס את כתביו לידי ר' זאב קיבל, שטמן אותם בביתו. בשנת תשמ"ח נסע ר' זאב קיבל לפולין וביקש לחפש את הכתבים, אך גילה שהכתבים אבדו, הבניין בו התגורר בטורק נהרס חצי שנה קודם לכן, ובמקומו הוקם גן חדש.

עיקר שמחת חתן וכלה לשמוח עם ריבונו של עולם על בנית בית נאמן ועל הדורות הבאים שיצמחו מזה ויוסיפו חיילים לצבא ה' / הרב ירחמיאל כ"ץ קצבורג הי"ד

תמונת הרב ירחמיאל הכהן קצבורג הי"ד

'אגרא דבי הילולי מילי' (ברכות ו' ע"ב). שמעתי מהגאון הצדיק מו"ה ירחמיאל הכהן קצבורג זצ"ל הי"ד אבדק"ק אוזד, שאמר בדרך צחות בחתונת בתו שתחיה של הגאון הצדיק רבי חיים אהרן דוד דייטש זצ"ל הי"ד אב"ד ור"מ דק"ק ב' ירמוט יע"א, בשנת תש"א, דהכונה שהרבנים הדורשים בחתונה, אם לא יאריכו בדרשתם ויעצרו מילין כדי שהקהל המון חוגג יוכלו לשמח לחתן והכלה, על עצרת הדברות האלו בדרשתם, מקבלים שכר. וסיים הגאון הצדיק הנ"ל, ברם איתא בפרקי אבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, לכן לא אתחשב בשכר ההוא, ולא אעצור מילין בדרשתי, ואשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר.

הנה שמחה זו הוי כמדרש פליאה, דמי ראוי לשמוח יותר מחתן וכלה היוצאים מחופתם, ומה הצורך עוד לשמחם. ולבאר ענין זה נראה על פי משלו של המגיד מדובנא בספרו 'אהל יעקב', שביאר את דברי המדרש (מ"ר במדבר לב, קד) על הכתוב (במדבר כה,לט) 'וכי ימוך אחיך עמך' וכו', שכתב המדרש 'דבר אחר 'וכי ימוך אחיך עמך', הדא הוא דכתיב (משלי יט,יז) 'מלוה ה' חונן דל', אמר רבי אלעזר כתיב (תהלים קלו,כה) 'נותן לחם לכל בשר' בא זה וחטף לו המצוה (שעל הקב"ה מוטל לפרנסו והלך הוא ומפרנסו), אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו גמולו, הדא הוא דכתיב (משלי שם) 'וגמולו ישלם לו'.

וביאר המגיד מדובנא דברי המדרש הללו כדרכו בקודש על פי משל לעשיר גדול שהיו לו שני בנים שגרו במדינת הים, האחד עשיר והשני עני, לאחר שנים רבות שלא ראו האחים האלה את אביהם הביאו להם ביום בהיר אגרת מהאב הגביר, בה הוא מבשר לאח העשיר כי אחיהם הקטן הנמצא עמו בבית עומד להינשא בזמן הקרוב, ובזה הוא מזמין את שני הבנים הגרים במרחק לבוא ולהשתתף בשמחת הכלולות, ובאגרת ששלח לבנו העשיר ציוה עליו להביא עמו את אחיו העני, וביקש ממנו לבל יחסוך בהוצאות שתהיינה לו בנסיעה, כי כל ההוצאות אשר יעשה בעבור כבוד אביו ישלם לו האב ממיטב כספו.

כאשר קיבל העשיר את האיגרת הזו הלך לחנויות שונות ורכש לעצמו לאשתו ולבני ביתו בגדים מפוארים בכסף רב והתכונן לנסיעה. לפני צאתו לדרך נזכר שעליו להביא עמו את אחיו העני, ושלח אליו רצים שהבהילו אותו בחפזון. העני לא ידע כלל במה המדובר, ואף אחיו לא האריך בדברים אלא פקד עליו לעלות על המרכבה ויסעו.

בהתקרב המרכבה אל מחוז חפצם, נשמע הקול בבית אביהם לאמר 'שני הבנים ובני משפחותיהם הגיעו'. כיון שכך יצאו המחותנים בלווית עם רב ומנגנים לקבל את פני הבאים. ראשון ירד העשיר מלובש בבגדי הוד והדר, והמחותנים שאלו 'מי האיש הלזה', ויאמרו להם 'הלא הוא הבן הגביר'. אחר כך יצא אחיו קרוע בגדים ערום ויחף, וישאלו גם עליו, ויאמרו להם 'גם הלז הינו בן הגביר, ומקום מגוריו בעיר מגורי אחיו'. הדבר נראה להם מוזר אך הם שתקו ולא אמרו דבר.

ימי החתונה חלפו ועברו ומקץ שניים או שלשה שבועות אמר העשיר אל אביו הגביר כי לא יוכל עוד לשהות כאן יותר, שכן עליו לחזור לעסקיו. אמר לו האב 'סע לשלום. אין איש מעכב אותך להשאר'. לשמע הדברים האלה נדהם העשיר, כי ראה שאין אביו חושב לשלם לו את אשר הבטיח. בלית ברירה פתח פיו ואמר לאביו 'הנה החשבון של ההוצאות הגדולות שהיו לי. כך וכך עולה סך הבגדים שלי, וכך וכך הבגדים שעשיתי לאשתי ולבני, ועוד סכום על הוצאות הדרך'. אמר לו אביו 'איני חייב לשלם לך מאומה'. נזעק הבן ואמר 'הרי אתה הבטחת לי אשר כל הוצאה שאעשה יהיה על חשבונך'. ויאמר האב 'קרא נא את הדברים בפיך'. ככלותו לקרוא אמר לו אביו 'הלא בעצמך קראת לאמר כל ההוצאות אשר תעשה לכבודי אשלם לך, אם באמת עשית לכבודי, אשאלך איך לא חסת על כבודי ולא זכרת את אחיך בני העני להלבישו כראוי? אחרי שהבאת אותו לכאן ערום ויחף לבוש קרעים ובלויי סחבות, מבלי להתחשב בעגמת נפש שתהיה לי מזה, אין לך ראיה גדולה מזו, כי רק למענך עשית את כל ההוצאות הגדולות, ומה לך איפוא כי תדרוש ממני את ההוצאות'.

הנמשל הוא שהקדוש ברוך הוא כתב אגרת אל האדם ובה כתוב שכל ההוצאות שיעשה למען כבודו יתברך בעונג שבת ויום טוב, הכל ישלם לו, כדאיתא בגמרא (ביצה טז, א) 'כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים טובים, שאם פחת פוחתין לו, ואם הוסיף מוסיפין לו'. ואם כן, חובה על האדם להשתדל שיהיה לכבוד ולתפארת בעיני אביו שבשמים, ואיככה יכנס הוא אל השבת מקושט ומהודר ויאכל מעדנים, ואחיו העני ישב כמתאבל ויאכל זרעונים. אם אמנם יעשה כן ויתעלם מן העני, יתברר כי כל מה שהוציא בפיזור על התענוגים, לא להתענג על ה', אלא לענג את עצמו, באופן שכזה יאמר לו הקב"ה 'מה לך לדרוש ממני דבר עבור ההוצאות שעשית'. וזוהי משמעות 'מלוה ה' חונן דל', מי הוא המלוה לה', זה שחונן לדל. לאדם זה מובטח המשך הפסוק, 'וגמולו ישלם לו', כלומר גם מחיר ההוצאה שהוציא על עצמו ג"כ ישלם לו.

ויש לומר דאותו ענין הוא גם כן בשמחת חתן וכלה, שאין זה כפשוטו רק בשביל צורך החתן והכלה לשמחם, אלא גם ובעיקר צורך שלנו לשמחם, להראות שאנו שמחים עם הריבונו של עולם עם הבית מקדש מעט שנבנה עכשיו, עם הבתים נאמנים והדורות הבאים שיצמחו מזה ויוסיפו חיילים לצבא ה'. וזה לא פחות משמחה ששמח כל איש ירא שמים שיש לו קצת רגש של קדושה, כשחונכים עוד בית מדרש גדול או ישיבה גדולה של מאות בחורים או מתפללים בעירו, ומתמוגג מנחת מריבוי התורה וכבוד התורה. נמצא דשמחת חתן וכלה אין זה שמחה פרטית שלהם, אלא שמחה של הכלל, שמחה ששמחים עם הריבונו של עולם, ויוצאים לקראתם כמו שיוצאים לקראת ספר תורה חדש שמכניסים להיכל.

ומהני טעמא מצאנו שכל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, ובהיפך אם משמחו זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות, כי הנה אורייתא, קוב"ה וישראל חד הם, וכיון שכן, אם משמחו, מראה שהוא שמח מכבוד התורה וכלל ישראל, ומוכיח בעצמו שהוא נמנה עם קהל יראי השם וחושבי שמו ומתענג על ה', ולכן בשכר זאת זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות, וחוט המשולש לא במהרה ינתק. מה שאין כן בהיפך חס ושלום.

(הרב בצלאל יאיר הלפרט, בשם חותנו הגאון הרב יוחנן סופר מערלוי, מחבר 'אמרי סופר'. הובא ב'אגרא דבי הילולא, עמו' רמ)


הרב ירחמיאל (איזידור / מיקשה) הכהן קצבורג (קאצבורג) הי"ד, "הרב הגדול בתורה ויראה החרוף ובקי", נולד בסביבות שנת 1879, לאביו, הרב ישראל חיים הכהן קצבורג (אב"ד באליאק-אוזד משנת תשכ"ח. היה בנו של אב"ד טאפאלשאן הרב יהודה דוד צבי הכהן קצבורג, והיה תלמידם של ה'כתב סופר' והרב עזריאל הילדסהיימר).
הרב ירחמיאל התחתן עם מרת רוז'יקה (סידוניה סילקה) בת הרב ישראל הלוי יונגרייז, רבה של נאדאודואר.
היה גיסו של הרב יוסף ישראל דייטש אב"ד באלאשא-יארמוט, מחבר ספר 'בן גרני'.
לאחר פטירת אביו, בשנת תרס"ד מילא את מקומו של אביו, כאב"ד אוזד-בויוק והסביבה. בתקופתו התפתחה הקהילה במהירות. בשנת תרע"א הוציא לאור את ספרו של אביו 'כתבי מהרי"ח', ויחד עם אחיו הרב דוד צבי והרב שלום הי"ד, הוסיף לו הקדמה.
בשנת תרפ"ה (1925), היה הרב אחד משלושת המועמדים להיות רבה של פאפא, והדרשה שנשא שם עשתה רושם רב.
נספה באושוויץ עם נכדו הילד, ישראל חיים רובין, בכ"ב בסיון תש"ד (1944). (יש לציין כי ע"פ ספר 'קהילות הונגריה, עמו' 13: בכ"ז באייר תש"ד (1944), ובספר 'חדש בחדשו' כתב שנספה בכ"ד בסיון). חלק מאחיו ומילדיו נספו בשואה.
בתו ובעלה הרב בצלאל יונה הכהן רובין, מחבר ספר 'דברי הרב ודברי התלמיד', שרדו את השואה וחזרו לגור בקאשוי. בשנת תש"ט היגרו לארה"ב.
מאמרו בעניין השתלת אברי הולדה מאשה לאשה, נדפס ב'פליטה הנשארת', תל תלפיות, ג, עמו' קד.

1 2 3 65