כשם שהפרי מעיד על גזעו, כך הבנים מעידים על טהרת ההורים / הרב מנחם ישעיה הכהן שוורץ הי"ד
'ברחמים יקר צעירי הצאן חקם הטריפם פנימי וחיצון' (יוצר ליום שני של ראש השנה). אחי הגדול הרב מו"ה מנחם ישעיה הכהן נ"י קלויזעזנבורג פירש פסיקתא הנ"ל על דרך זה: הנה לבן נקרא 'פנימי', כי לבן ביקש לעקור את הכל ושנאתו הצפין בליבו שירמה את יעקב, בפיו החניף ליעקב, שמשונא כזה קשה להיזהר. אבל עשו, שהוא אדום, לא הסתיר שנאתו והלך לקראתו למלחמה עם ארבע מאות איש, ועשה ההשתדלות להינצל ממנו ועל שתיהם התפלל יעקב אבינו עליו השלום שה' יתברך יצילהו מלבן ועשו, וזה 'פנימי וחיצון'. ובזה יש לומר הכוונה 'הצילני נא מיד אחי', דוגמת לבן, 'מיד עשו', שהוא רודף בגלוי. והבן.
(אילה שלוחה וכתבי הר"ן, סי' נ, עמו' עא, בעריכת הרב יוסף הכהן שוורץ הי"ד)
ואחי הרב החרוץ מו"ה מנחם ישעיה הכהן נ"י (קלויזענבורג) כתב: אדוני אבי ומורי הגאון הצדיק ז"ל קרא אותי הצעיר בעצת אביו הגאון הקדוש בעל 'קול אריה' זצ"ל על שם הגאון מורינו ורבינו מנחם אש זל"ה מאונגוואר ועל שם הגאון מורינו ורבינו הרב ישעיה פראגער זצ"ל מווארשויא, ובוודאי כוונו בזה להמשיך עליו רוח טהרה על ידי צינור קדושתם, ומזה כי אין חששא לחבר שתי שמות לדבק טוב.
(שם עמו' נו)
ובדבר הקושייה שלא קיים אברהם אבינו מצוות מילה קודם שהיה מצווה ועושה… אחי הגדול הרב היקר החכם השלם וכו' מורינו ורבינו הרב מנחם ישעיה הכהן נ"י (קלויזענבורג) תירוץ, לפי שמילה היא אות הכבוד והצטיינות, כדרך שחולקים המלכים לאנשים פרטים, לסגנים ושרי החיל, למען הרימו עליון, כי המלך חפץ ביקרו (ארדען). ואם כן איך יתכן שייקח מי העטרה לעצמו, מבלי רשות ורצון המלך. והבן.
(שם, עמו' כא)
שמתי לנגד עיני מאמר חז"ל במסכת שבת קנ"ג בני גלילאי אמרו עשה דברים לפני מטתך ובני יהודה אמרו עשה דברים לאחר מטתך. ולא פליגי, מה כי אתרי ומר כי אתריה. פירש רש"י שבגליל היו הספדנים עמודים לפני המטה, וביהודה היו עומדים לאחר המטה. ושמעתי מאאדו"ר הגאון זצ"ל לפרש באופנים שונים… ואחי הגדול מורינו מנחם ישעיה (קלויזענבורג) שליט"א כתב לי בזה הלשון: כמדומה לי ששמעתי מאאמו"ר הגאון הצדיק ז"ל לפרש מהיות שהפרי מעיד על גזעו, וכמו כן יוצאי חלציו זרעו, מוכיחים על ההורים, אס הם טהורים, שאם מיטתם שלמה דברים של ההספד בשפה נעימה. ומתואר 'אחר המטה' לפי שהנוף אחר האילן נוטה. אבל ההמונים שהם בני גלילאה, עינם טח להביט על הדור הנצמח אחריהם, ורק על העומדים לפניהם.
(שם, עמו' III)
בחדש זיוו 'כתבי יד הר"ן' לפ"ק קלויזענבורג יצ"ו.
טובה וברכה יירש כבוד פאר אחי וראש, הרב הגאון המפורסם והמהולל הנודע בשערים, למחבר ספרים נחמדים ויקרים, רב פעלים מקבציאל כש"ת מו"ה יוסף הכהן שליט"א, רו"מ דחברת מחזיקי תורה בעיר ואם בישראל גראסווארדיין יצ"ו.
הרשני נא גס אני אחי חביבי, להגיש לפניך רחשי ולבבי, להכניסם בין כתבי הר"ן, מפיקים נוגה וחן. מקירות לב חמה, על עבודתך הנעלה ותמה. כי דלית פנינים יקרים מבאר מים קרים. חפרוה אאמו"ר על דברי הגאון הגדול הצדיק הי חסיד הי עניו מפורסם לשבח ולתהילה, כבוד קדושת מו"ה נפתלי הכהן זכותו יגן עלינו, בכל מצעדינו. קיבצת ברב יגיעה ועמל כפים, מכתביו הנפזרים מכל אפסים, והעליתם מתהום הנשייה, לראות באור התחיה. קרמת עליהם עור תבנית ספר, תלמיה רוית נחת באמרי שפר. הלבשת אותם מחלצות, וגדרת הפרצות, למען ירעו גו בהשקט דורשי אמונה, ויתענגו בו מנועם מוסריו שבהם טמונה. ועתה האם יש מלים בשפתי, ואם יספיקו כל עתותיי, להודות לך על רב טרחתך, וחריצות שקידתך! וביותר נמלאתי גיל, כי בהם הכרתי לשונו שהיה בו רגיל, הלך רוחו הטהורה, ותכונת נפשו היקרה. אאמו"ר הגאון הצדיק זל"ה בחיים חיותו, הראה ברב ענוותנותו, כאשר בהארת פניו הדרכני, וכאב את בנו באהבה הרצני, כי כוחו רב בצחות הלשון והמליצה, כאשר רצה. ועם כל זה לא השתמש בו רק לפרקים, ובחר במבטאים פשוטים וחלקים, שהוא יהיה בעטו המושל, ושיכתוב בלי כושל. ולא שיהיה מונהג בכבדות, ולהחטיא את המטרה שאליו מועדות. ולא חש אם לא ינחל כבוד הסופרים, ולא יהללוהו זרים. וקילס לפני את בנו אחינו הרב הגאון הצדיק מורינו יצחק מאיר ז"ל (בעל המחבר ספרי 'אמרי יצחק' על התורה ומועדים). סגנן לשונו הקל, על כן לא יוצרו צעדיו, ויוכל להוציא כל כוונתו כמדבר איש אל רעהו.
ואגב יזכר לטוב רב הגעגועין וחיבה יתירה של אאמו"ר זצ"ל אל אחינו ז"ל, והתוך השיחות סיפר, רבי יצחק מאיר הוא ברוך ה' ירא שמים גדול ותלמיד חכם להפליא [עיין בפנים הספל סימן יב, יג, כו, וסימן ל, מ, וסימן פא]. ועוד בהיותו בחור כבר חמיסר בביתו בווישווא, והיה רחמנא ליצלן חולה מסוכן שכבר התייאשו ממנו, והרבו בעדו בתפלה פדיון-נפש ואמירת תהלים. והודיע גם לזקנינו הגאון הקדוש בעל 'קול אריה' זצ"ל להעתיר בעדו, וכמעט נדמה שהיא יציאת נשמה רחמנא ליצלן. אז התחזק אחינו ז"ל ואמר להעומדים לפני מטתו שנפל בדעתו לפרש בפרשת השבוע מדרש פליאה (שהובא ב'ישמח משה' וב'ייטב לב'), 'קדושים תהיו', ריבונו של עולם קראתנו 'קדושים', הסר מעלינו המוות! על פי דברי האלשיך הקדוש על הפסוק 'ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם', דאמרו חכמינו ז"ל 'כל הנשמה תהלל יה', על כל נשימה ונשימה צריכים להודות ולהלל, לפי שהנפש מתאווה תמיד לשוב למקורה העליון ולצאת מן הגוף, שלא יתלכלך בכתמי הגוף הקרוץ מחומר ויצר סוכן בו. אבל בכל פעם מכריחים את הנפש מלמעלה להישאר בהגוף, ועל כן על כל נשימה ונשימה תהלל יה שלא פרח לעילא. אבל אם הגוף זך ונקי מחטא, תמצא הנשמה קורת רוח גם בהגוף. וזהו שכתוב 'ונתתי משכני בתוככם', שהשכינה תהיה שרויה בתוכם ממש מרוב קדושתם, וממילא 'ולא תגעל נפשי אתכם', ולא יתאוה לצאת מן הגוף. ובזה יובן המדרש, ריבונו של עולם קראתני 'קדושים', אם כן גופי מקום מוכן ויוכשר להתקיים בתוכו הנפש, והסר מעל המוות שאשאל בחיים. עד כאן דבריו. [ועיין 'מגדנות אליעזר' בהעלותך]. וכאשר שמע אאמו"ר זצ"ל דיבורים הקדושים הללו יוצאים מפי בנו הצדיק שבכובד חוליו לא הסיר מדביקות ה' יתברך, געה בבכי בצערו. וכתב לאדוני אבי זקני הגאון הקדוש זצ"ל לבערגסאז, והשיבו תיכף ומיד שהוא מובטח בחסדי ה' יתברך שלא יאונה לו רעה, וכנים דבריו להמתיק הדינים מעליו, ועוד יראה זרע ויאריך ימים. וכן היו ימי שנותיו שבעים שנה, וזכה שחיבוריו אתבדרי לעלמא, ומלאו חן בעיני גדולי וצדיקי הדור.
ומידי כתבו בו אתן מזכרת גם לאחותינו האשה הצנועה הצדיקה מרת רבקה עליה השלום (אשת גיסי הרבני הירא וחרד מופלג בתורה מו"ה אליהו פרוכטער ז"ל מווישווע), שהיתה לנס במדותיה ומעשיה הטובים וביראת חטא ובהתמסרות גידלה בניה שיחיו לתורה. אין לספר שבחה ומעלות נפשה הטהורה פאר המשפחה, וכמענו לא הניחה דוגמתה שימצאו בה כל השלימות המכתירים לאשה יראת ה' כמותה. ואחרי שידעתי כי קצר המצע מהכיל ואין כוונתך להכפיל הדברים שכבר נכתבו בדמע, לא אאריך יותר בזה. בכל זאת לא עצרתי כוח מלספר עובדא אחת אשר תבליט אופיה ממעשיה הטובים: אשה אחת בת שועים וגבירים שירדו מנכסיהם ממאסיעף באה פעם אחת אל ביתי במר נפשה, כי בעלה התם והישר שוכב למעצבות שבועות הרבה. טפלא תליא בהם וביתם ריק מכל באין לחם ושמלה, לעשות לה טובה אצל נדיבי עמינו בקלויזענבורג. ואחרי כי המו מעי אליהם, יען הייתי מכירם מעת נעורי שהייתי דר במאסיעף מקום חותני עליו השלום. וזוגתי החשובה וכשרה עליה השלום, נכמרו רחמי מאוד, התחילה לחקור ולדרוש ממנה סיבת הירידה ואיה מגורתם כעת. השיבה שאחרי שההצלחה פנתה אליהם עורף, ברוב השתדלות השיג בעלה איזה שרות אצל אדון אחד בווישווא, וחיו מזה בדוחק. אבל כאשר נעשה חולה רחמנא ליצלן, שלחו האדון בלי שום פיטורין מביתו, ומאז כמעט גוועים ברעב רחמנא ליצלן. ואך דבר אחד נשאר להם לפליטה כי יש בווישאווא אשה אחת, אם כי איננה עשירה היא תשגיח עליהם לרחמה, שיהיה להם על כל פנים עצי הסקה, וכפעם בפעם תשלח לבעלה החולה להשיב נפשו במרקחת ומיני מתיקה. וכאשר שאלה זוגתי עליה השלום על שמה של האשה, ענתה שאיננה מכירה אותה, לפי שתבוש לילך לביתה. ורק פעם אחת במקרה ראתה שדיברה בשוק עם בתה הילדה ומסרה לה איזה בגדים להגין מהקור. אחרי שנתרחקה האשה שאלה את בתה מי היא האשה הלזאת. אמרה כי איננה יודעת בבירור שמה, רק שכולם קוראים אותה 'מרת פרוכטער', וכי היא בת גדולים. ובאשר כי שערנו בדעתנו שבוודאי היא אחותי הטובה בנשים, דרשנו ממנה שתגיד תוארה. ענתה כי היא בעלת קומה, יפת תואר ועיניה מפיקים חן, וביתה ברחוב פלוני, ועל ידי זה נתברר לנו מעשה צדקותיה. כהנה וכהנה שמעתי משבחה, זולת מה שבעיני ראיתי. ויותרת הכיבוד שעשתה לבעלה גיסי עליו השלום להכין לו בעתו מאכלו ומלבושיו ונקיית ביתה היה לפלא. אבל בעוונותינו הרבים שבקה לן חיים במבחר שנותיה. ואם אלה אזכרה תשיח עלי נפשי ועיני נוזלים מקור דמעה. ה' יתברך ירפא שבר מחץ לבבינו ולא יוסיף לדאבה עוד.
ואחר כל זאת אשא לנס פעליך שהגדלת עשות לרומם ולפאר כבוד אאמו"ר הגאון הצדיק ז"ל, וזכותו יגין עליך לשיבה טובה ושבע רצון דשנים ורעננים, חיים ארוכים ונעימים, ומברכתך יבורך כל יוצאי חלצי הע"י, ונכללם גם אני הכותב הדל, אחיך אוהבך ומוקירך, מנחם ישעיה הכהן שווארטץ.
(שם, עמו' כא)
